בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחזרה לתקופת האבן

62תגובות

בזמנו שידרג יואל מרקוס את הערתו של משה סנה, שנכתבה בשולי אחד מנאומיו: "טיעון חלש, להרים את הקול", כשאמר שאם הרמת הקול אינה מספקת, מביאים את היטלר. בנימין נתניהו מביא את השואה. ואם הגענו לשימוש בשואה כהקדמה למתקפה על איראן, אז לפי הפרשנים, הגענו לנקודת האל-חזור. נקווה רק, שבחלוף הסערה יהיה לאן נחזור.

רגע לפני, ודווקא כאשר ניחוחות האביב כובשים את המרחבים, הריח הכבד של הנפט סותם את האף. הלב נשבר לנוכח תחינותיו של ברק אובמה לנתניהו שיפסיק לדבר על מתקפה נגד איראן, כי הדבר יביא לעלייה מסחררת במחירי הנפט. ובעיני רוחי רואה אני את נהר הכסף הגועש שעוד ישפוך את תכולתו לקופות חברות הנפט, שנציגיהן הרפובליקאים נעשים, מיום ליום, יותר פרו-ישראלים ויותר פרו-מלחמתיים. אבל נא להירגע, המחיר שישלמו אזרחי המדינה אינו נורא כל כך, במקרה הרע לא יעבור את סף ה-500 קורבנות.

בשביל ההיסטוריה, כדאי להזכיר כאן את נאומו של קולין פאואל, שר החוץ האמריקאי שניפנף בזמנו בהוכחות על מצבורי נשק להשמדה ההמונית בעיראק. כידוע, הנשק ההמוני התנדף ונשאר רק נאום אומלל.

בינתיים אנו צפויים לעונה ברוכה בטילים. 200 אלף. ולפי החישובים שאני עורך כעת, בזמן ההמתנה, יהיה טיל אחד לכל 35 אזרחים. בכפר מגורי, יפיע, נזכה בכ-600 טילים, אם כי לנוכח ההרגל המגונה של הערבים - לרקוד על הגגות בעת הפגזות - יש להניח שהאפקט יהיה כפול.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

חיזבאללה וחמאס יכסו את הדרום והצפון עם קטיושות וקסאמים דלי השפעה. ירושלים הקדושה לעולם חסינה בפני טילים. וכך ייפול העול על תושבי המרכז, שנהוג לתארם כנהנתנים, אטומים לצרות הפריפריה, אנשים שרוקדים בדיסקוטקים בעוד הדרום והצפון סובלים. נהיה צפויים גם למהדורה שנייה של "נפולת של נמושות", וגל מאצ'ואיסטי ישטוף את הארץ נגד אלה שבמקום לעמוד על כבודם הלאומי, בורחים. כאילו זו בושה שאדם ידאג לשלומו ולשלום בניו, והרי ידוע שנמושה חיה טובה מגיבור מת. גם בצד השני אנשים משתמשים בזכותם הראשונית לפחד, ובעת מהלומה תושבי דרום לבנון מתדפקים על שערי ביירות. מתברר שבעתות מצוקה כל העמים נוצקו מאותו חומר.

אם אחרי שתי מלחמות, שני מבצעים ואין-סוף פעולות לא הצליחו הביטחוניסטים לחסל, כבר יותר מ-30 שנה, את הקטיושות בדרום לבנון, שהן במרחק מעוף הציפור - איך יוכלו לחסל תשתיות גרעיניות במרחק של מאות קילומטרים? זר שיבחן את תוצאות המאמץ הצבאי הישראלי עוד יחשוב שמטרת המלחמות היתה למלא את הארסנלים של חיזבאללה וחמאס בקטיושות ובקסאמים.

אם דוחסים את ההיסטוריה של הקונפליקט לסרט דוקומנטרי קצר, רק דפרסיה תצמח כאן. הרי עיקר הסכסוך היה הבעיה הפלסטינית. ודווקא עכשיו כשהדברים, איכשהו, מסתדרים, עובר הסכסוך למסלול הגרעיני. לפי דינמיקה זו, אם איכשהו תיפתר בעיית הגרעין האיראני, מי יערוב לנו שלא יצוץ עוד איום? סיני, למשל. ממלחמה למלחמה הסכנה רק עולה. מאינתיפאדת אבנים עד טילים ארוכי טווח, והיד עוד נטויה.

אם בשנה ה-64 לקיום המדינה הנשק הגרעיני כבר מככב בשמי הסכסוך, מה יישאר לדורות הבאים? נקווה רק שלא ייאלצו להשתמש במלחמותיהם בנשק העתיק ביותר. אבנים.

Read this article in English: Back to the stone age



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו