בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכובש הקורבן

200תגובות

למקרא הידיעה על ההערה החריגה של א.ב. יהושע, כי מעולם לא שמע את היהודים מנתחים את השואה ככישלון של העם היהודי, שלא צפה אותה, עולה התהייה, היכן היה כשראש הממשלה ניפנף ב"מכתבי אושוויץ"? האם יהושע לא שמע שבנימין נתניהו אמר שמחמוד אחמדינג'אד הוא מהדורה חדשה של אדולף היטלר? הוא לא יודע שביבי הבטיח שהוא לא יסכים בשום אופן שאיראן תעשה לנו שואה שנייה? יהושע לא מבין ששואה שווה קורבנות - לא אשמה, לא מחדל ולא שמץ של פקפוק - וקורבנות היא נכס אסטרטגי בעל ערך קיומי?

בספר חדש, "הפוליטיקה של הקורבנות", כותבת ד"ר רות אמיר כי תפישת הקורבנות הישראלית-היהודית, שהיתה נוכחת בנרטיב היהודי ובהגות היהודית, התחזקה לאחר השואה ומשמשת ללגיטימציה פוליטית של ישראל. אמיר, שעומדת בראש החוג ללימודים רב-תחומיים במכללה האקדמית עמק יזרעאל, מציינת שהקורבנות משמשת לישראל הצדקה לתוקפנות ולעשיית עוולות. בעזרת מנגנונים לנטרול האשמה, הישראלים מנתקים את שרשרת הסיבתיות בין פעולה לתוצאותיה ומתנערים מאחריות, ולפיכך אינם ששים לפעול לתיקון העוולות ולחתור לפיוס עם השכן (הח"מ חבר בחבר הנאמנים של מכללת עמק יזרעאל).

מותו של ג'ון דמיאניוק מזכיר את ההצהרה ששולמית אלוני מייחסת לראש הממשלה גולדה מאיר, למחרת משפט אייכמן: "עכשיו, כשכולם יודעים מה עשו לנו, מותר לנו לעשות הכל ואין לאף אחד זכות לבקר אותנו ולומר לנו מה לעשות". מאיר אף העירה שלא תסלח לאויבי ישראל על ש"אילצו" אותנו להרוג בהם - עוד תלונה מתקרבנת. ראש הממשלה מנחם בגין אמר ערב הפצצתה של ביירות במלחמת לבנון הראשונה, כי "לשום מדינה מאלו שלחמו במלחמת העולם השנייה אין זכות להטיף לנו מוסר, שכן הם לא עשו דבר להפסיק את ההרג והחיסול של היהודים".

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אליכם

הקורבנות מטהרת את הקורבן מאשמה ומאפשרת לו לבקש אמפתיה, על אף שהוא הצד החזק, הכובש והמנצח. הדואליות הזאת מצליחה להקים במשך שנים יהודים אמריקאים על רגליהם למשמע נאום קורבנות של מנהיג ישראלי ולפתוח את ארנקיהם. ואולם, מאז מלחמת העולם השנייה שפת זכויות האדם הולכת ותופסת את מקומה של השואה בשיח המדיני והמוסרי. אפילו בגרמניה קשה יותר ויותר לשחק את תפקיד הכובש-הקורבן. סיגמר גבריאל, יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שנושא עיניו לכהונת הקנצלר, ביקר בשבוע שעבר בישראל ובשטחים, ולא חשש לכתוב בעמוד הפייסבוק שלו כי בחברון קיים משטר אפרטהייד.

אם מוציאים מהשיח את השואה והקורבנות, הטענה של נתניהו כי "זכותה של מדינה להגן על עצמה", הופכת לחרב פיפיות. שכן, מה נשיב למנהיג פלסטיני שיטען כי "זכותו של עם ללא מדינה להגן על עצמו"? נכון, יש הבדל. ישראל אינה מאיימת להשמיד את הפלסטינים. היא "רק" מנשלת אותם מאדמתם ו"רק" מחזיקה אותם 45 שנה תחת כיבוש, ללא זכויות אזרח בסיסיות. מצד אחר, אם מוצדק לנקוט סנקציות נגד איראן בגלל שחשקה בהרתעה גרעינית, מדוע אסור להטיל סנקציות נגד ישראל כדי לעצור את ההתנחלויות?

טלו מישראל את השואה והקורבנות ושאלו עצמכם: אם מותר לה להפציץ את איראן כדי להשתחרר מאיום הגרעין, מדוע לפלסטינים אסור לשגר רקטות לעבר ישראל כדי להשתחרר מהכיבוש? האם הבנייה היהודית בשטחים הכבושים מתיישבת עם החוק והקונסנסוס הבינלאומי יותר מאשר בקשתם של הפלסטינים להתקבל כחברים באו"ם? עד מתי השואה תחלץ את השלטון הקולוניאליסטי האחרון בעולם מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני, בשעה שהוא תובע למנוע אותו מאיראן?

מבלי להידרש לסימטריה צדקנית, צריך לומר שגם רבים מהפלסטינים אינם נגמלים מההתמכרות לנכבה ולקורבנות שלהם. מפתח הבית הישן בשייח מוניס (רמת אביב), שהם נושאים על הצוואר, לא יפתח בעבורם את הדלת לפלסטין עצמאית. בקרב האין-סופי הזה, הקרב על הקורבנות, כולם מפסידים.

Read this article in English: A losing battle



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו