בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תשחררו אותי מהצניעות

11תגובות

יום האשה הבינלאומי שצוין באחרונה מעלה כמה תהיות בשאלות של חברה, מגדר ומה שביניהם. בסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נמצא ששיעור הנשים בציבור הכללי שמרוצות מחייהן עומד על 88%. לעומת זאת, שיעור הנשים החרדיות המרוצות מחייהן עומד על 98%. אלו הם הנתונים היבשים. אולם בעוד שיש נשים חילוניות בולטות, שעדיין סבורות שמעמד האשה בחברה הישראלית טעון שיפור ומוכנות להילחם עליו, החרדית הממוצעת חושבת כי מעמדה מצוין וטוב לה ופאן לה, ברוך השם.

זה מוזר, כי בסולם השחרור הפמיניסטי ניצבות החרדיות די בתחתית, חולקות את אותו שלב עם הנשים הערביות, טיפה מעל לבדוויות וקצת מתחת לדרוזיות. אחיותיהן החילוניות מסתכלות עליהן מלמעלה ברחמים ובהשתאות. אז איך זה שלאלו שכל כך רע כל כך טוב, ולאלו שטוב, עדיין לא טוב מספיק?

למרות שהדבר די מפתה, קשה להסביר את הדיסוננס הזה בחוסר מודעות בלבד. לומר שמשום שהחרדיות שבויות בקודים שמכתיבים את אורח חייהן אין להן את היכולת לקחת צעד אחורה ולהבין באיזה גן עדן של שוטים הן מרחפות, יהיה קל ושטחי מדי. נדרשת כאן הבנה מהותית של הדחף בסיסי המניע את הנשים משתי קבוצות האוכלוסייה.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות אליכם

בעוד שחרדיות מממשות את ייעודן ונשיותן דרך הכרה אמונית, חילוניות רואות בשוויון ובחירות הפרט ערכים הכרחיים למימוש עצמי. ובמלים קצת יותר ידידותיות לסביבה: חרדית תלבש גרביים בקיץ כי בא לה להיות צנועה, חילונית תעדיף גופייה כי היא אשה משוחררת שיכולה ללבוש כל מה שתרצה. הצניעות של האחת היא תמונת ראי של שחרור האחרת.

כמה קל לרחם על דוסיות או לכעוס עליהן - תלוי על איזה צד קמתם. כמה שוביניסטי ופטרוני הוא לסרב להאמין לאשה חרדית שאומרת, "טוב לי במקום שלי". זה בדיוק כמו הסירוב הגברי לתת מקום לנקודת המבט הנשית. כשאשה אומרת "לא" היא מתכוונת לכך, גם אם זה "לא" לישיבה מעורבת או לשירה בפני גברים. טיעונים שלפיהם נשים חרדיות סובלות מהדחקה קיצונית, שהן אינן מודעות כלל להדרתן, מרתיחים את הדם לא פחות מצקצוקי המאצ'ו שמבקש מהמיידלע לסרוג גרביים בשקט בעוד הוא מנהל את העולם. אי אפשר להחיל בכוח השקפות עולם, תחושות ורגשות על האחר, ועוד בשם הליברליות.

בזמן האחרון מתרבים בארצנו טובי הלב שמוכנים לחרף נפשם כדי להציל את החרדיות מעצמן. הם מסבירים להן, לאט, שרצוי מאוד שייעלבו ממחיקתן מפרסומות, מתפלאים למה הן מתעקשות להסכים לתכתיבים של אנשי רוח ומשתוממים כשהאומללות מסרבות להודות במצוקתן. כדאי היה שהאנרגיה החיובית הזאת תופנה לדברים קצת יותר חשובים. מה שנדרש הוא רק מעט פתיחות משני הצדדים למה שמניע את האחר. כשהכרה באותם הבדלים מהותיים תחלחל אצל כולם, תוכל לקום קואליציה נפלאה של נשים.

יש המון דברים שאפשר לתקן ביחד - תנאי שכר, מניעת הטרדות, ייצוג נכון במערך העסקי והציבורי - ללא ההתנשאות אטומה של הצד האחד, ועם הפשרת החשדנות של הצד השני. מי יודע, זו יכולה אפילו להיות תחילתה של ידידות מופלאה.

הכותבת היא עורכת מוסף הנשים של המגזין החרדי "בקהילה"

Read this article in English: Don't liberate me, please



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו