בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אהוד עובר דירה

156תגובות

מדמויות המפתח המעסיקות בעידן הנוכחי את הציבור הישראלי, אהוד ברק הוא החידתי ביותר. כבר יותר מ-15 שנה ניצבים מולו פוליטיקאים, עובדי ציבור, פקידי מדינה, עיתונאים ואזרחים, מגרדים בראשם במבוכה וניגפים לנוכח התעלומה. והנה, טקסט קצר שהובא השבוע בשמו מעניק הזדמנות נדירה להתקרב לפיצוח צופן אניגמה הזה. הוא נמסר לקהל הרחב מיד עם השלמת מכירת הדירה המפורסמת של האיש במגדלי אקירוב, אבל הוא הרבה יותר מאשר הנמקה לעסקת נדל"ן.

"רעייתי נילי ואני החלטנו כי מכירת הדירה מתבקשת", כתב ברק בדף הפייסבוק הרשמי שלו, "וזאת נוכח ההכרה כי מקום מגורים זה גורם לתחושת ניכור וניתוק מחלקים רחבים בציבור. החלטנו לעבור לדירה אחרת, קטנה יותר ופחות יקרה". ובכן, "הניכור והניתוק" הם מה שמעסיק אותו.

לכאורה, ואפילו בפועל, יש משהו נוגע ללב בווידוי הזה. אבל ההתנסחות המשפטית והמחושבת, על גבי פלטפורמה המוגדרת כרשת חברתית, כבר מרמזת על זרעי הפורענות. גם הכבוד המוגזם שהוענק בהייררכיית הטקסט ל"רעייתי נילי" משדר מוזרות, ולא רק בגלל האסוציאציה המיידית לשותף האסטרטגי בנימין נתניהו, שגם לו כידוע יש "רעיה" במשרה מלאה. נילי פריאל אינה דמות נבחרת ואינה אמורה לעמוד למבחן הציבור. ברק כן, אם כי ניתן לטעון לצביעות קלה במעקב הציבורי הממושך אחרי הונו ונכסיו. ברק הוא בסך הכל בכיר בניה של אומה שנטשה בבוז מודל סוציאל-דמוקרטי והפריטה את עצמה בתאווה להיפר-קפיטליזם (שהוא עצמו, לצורך קמפיין חולף, הגדיר בעבר כ"חזירי"). סיפור הצלחה מהדהד של המעגל הון-שלטון-ביטחון, ייצוגי להחריד, אבל לבטח לא יחיד מסוגו. אפילו בקרב חבריו לממשלה יש עוד מיליונרים. הם חשופים לביקורת וטינה פחותות בהרבה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

מה שמכשיל את ברק, ובא לידי ביטוי מושלם בטקסט הזה, הוא האטימות. הפער התהומי בין תפישת המציאות שלו לזאת של הציבור. חוסר המודעות, הנשגב כמעט בממדיו. העיוורון למראית עין, לאירוניה, לסמליות. הפתרון שמצא ל"תחושת ניכור וניתוק מחלקים רחבים בציבור" הוא מכירת דירה במגדלי אקירוב ב-26.5 מיליון שקל (בעודו רושם בתוך תשע שנים רווח של 14 מיליון שקל, ככל הנראה בלי שיידרש לשלם מס שבח) ומעבר לדירה "קטנה יותר ויקרה פחות" במגדלי אסותא, שנרכשה ב-8 מיליון שקל. הנה טרגדיה של אדם המנסה לצמצם ניכור וניתוק כשהוא רק מרחיב אותם.

אלא שההמחשה החריפה ביותר למציאות הפנימית המסוכסכת הזאת איננה בתחום הנדל"ן ואורחות החיים, מנקרי עיניים ככל שיהיו. הניכור והניתוק של מרבית אזרחי ישראל מברק נובעים מפעולות ציבוריות שנעשו מאז הבחירות האחרונות, אחרי שדירדר את מפלגת העבודה לשפל חסר תקדים של 13 מנדטים. ברק חבר לממשלת ימין לאומנית-דתית, בניגוד מוחלט להבטחותיו, לרצון בוחריו, או לכל מדד של הגינות ומוסר.

כשגם מפלגתו התנערה מהתועבה, ערק ממנה בחברת ארבעה סייענים והמשיך לתחזק את קואליציית נתניהו-ישי-ליברמן. בזכותו הוקמה, ובזכותו היא מתקיימת, כשאף שותפיה ותומכיה בזים לו בגלוי. ברק ביצע בכך עבירות, שבתחומים אחרים היו נחשדות כפליליות: גניבה, הונאה, מרמה והפרת אמונים. בפוליטיקה הן מסתכמות במופת של ציניות ואופורטוניזם. בטקסט הפייסבוק שלו הסביר ברק, כי "עם חזרתי לחיים הציבוריים היה קשה שלא להבחין בביקורת בעניין מקום מגורי ולא חשבתי שנכון להתעלם ממנה לאורך זמן". חבל שלא גזר מכך גזירה שווה גם בנוגע לעניינים לאומיים.

Read this article in English: Still living in an ivory tower



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו