בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבוד האדם גם לזקנים

26תגובות

הכותרות נראו כרפליקה של מציאות דלה ועגומה: בית אבות סיעודי בבני ברק עלה באש. בשריפה, שפרצה בגלל מה שמתברר כהזנחה פושעת, אשמים מנהלי המוסד, שהפעילו אותו ללא רישיון ובאישור בטיחות מזויף.

התיאור הזה נראה רחוק מרוב האוכלוסייה ה"מסודרת" בעשירונים העליונים. הלוא מדובר בעיר חרדית ענייה, ובזקנים חסרי ישע ועניים. לנו, אומרים מנהל ההשקעות בבנק, מנהלת השיווק בתאגיד ועובדי ההיי-טק, זה לא יקרה.

הם טועים. מי שמחזיק עדיין באמונה ש"החלשים" בחברה הם אלה שלא השתדלו מספיק, או לא נולדו מוכשרים מספיק, או סתם לוזרים שבמקרה הטוב צריך לנדב להם ארוחה חמה אקראית בתור "תרומה לקהילה", לא מבין שהוא חי במקום שוויתר על העיקרון הבסיסי ביותר ההופך ג'ונגל כאוטי לחברה: הזכות לחיים בכבוד. זהו ויתור השומט את בסיס הביטחון מתחת לכל הרגליים. גם של אלה שהיום הם חזקים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

כי מה לעשות, וכל מי שנולד, אומרת אמו הלא כל כך צעירה של אחד מחברי, גם מת. אבל בדרך הוא מזדקן, וחיים בכבוד לעת זיקנה דורשים השקעה לא מבוטלת. בישראל תוחלת החיים עולה בהתמדה, אבל החדשות הרעות שפירסם השבוע בנק ישראל הן שההוצאה על טיפול בקשישים היא מהנמוכות במערב, ואילו ההוצאה הפרטית גבוהה יחסית למדינות אחרות.

במלים פשוטות, המדינה מוציאה פחות ופחות, ואילו האזרח - שכורע ממילא תחת נטל המשכנתה, החינוך, הבריאות, המזון, הדלק, החשמל ומה לא - משלם יותר.

לנוכח המגמה המואצת של הזדקנות האוכלוסייה, ברור שהמחיר שישלם כל אזרח מכיסו הפרטי רק יגדל. כבר היום גורם הקיצוץ מ-2008 בתקציב יום אשפוז בעבור קשיש סיעודי בבית אבות לפער מסוכן בין העלות האמיתית של טיפול בקשיש לבין מה שהמוסדות מקבלים מהמדינה, שלא לדבר על מחירם השערורייתי של בתי האבות ה"יוקרתיים" (ולמעשה סתם יקרים), שרק משפחות מבוססות ממש מסוגלות לממן מכיסן.

מה יקרה אפוא אם תימשך המגמה הזאת? או שהאזרח יצטרך לעבוד עוד יותר קשה במחיר של ויתור על איכות חיים סבירה, או, במקרה הגרוע יותר, הוא יקרוס כלכלית. ברור שבמקרה הזה הוא יהיה, אבוי לתחזית הקודרת הזאת, זקן חלש, נזקק וחסר אונים, כזה שנדמה לו היום שיש רק במוסדות הנשרפים בבני ברק.

לנוכח המציאות המחניקה הזאת אין לנו אלא להיאחז בחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" כטובעים בקש (זאת כמובן אם איננו מוכנים לקבל את גרסת הצדקה כפתרון בלעדי). הליברלים רואים בביטוי "כבוד האדם" הגדרת-גג, המכילה (בדוחק) היבטים אחדים של עקרון השוויון מכוח זכות האדם להגשמה עצמית ולאוטונומיה של הרצון הפרטי. ומה עם הזכות לקיום בכבוד?

"כבוד האדם", קבע בזמנו נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, "הוא זכות מסגרת אשר ניתן לגזור ממנה זכויות רבות". הוא עצמו גזר ממנו פסקי דין אחדים שמתחו את הפרשנות ל"כבוד האדם" למקסימום, כי היה משוכנע שאין צורך בהרחבה חוקתית של זכויות חברתיות.

אפשר להניח שגם ברק מבין עתה, שהואיל והפוליטיקה הישראלית בחרה לעקוף את ארה"ב מימין, ותוך התעלמות בוטה ממורכבות האוכלוסייה ומההוצאה הכבדה לביטחון, לחרדים ולמתנחלים הפקירה את האזרחים איש איש לנפשו - יש לקבע בחקיקה את הזכות לקיום בכבוד.

שתי שופטות העליון בדימוס - דליה דורנר והנשיאה דורית ביניש - תבעו מהמדינה להרחיב את הגדרתה המצומקת והבלתי אנושית לקיום בכבוד. הגיעה העת שגם הכנסת תעשה זאת, ותגביל את ההפקרות השלטונית. אחרת לא יישארו כאן לזקנים לא כבוד ולא חירות. ואם לא להם, ודאי שלא לבאים אחריהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו