בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיהו צרפתי

22תגובות

זה קרה במוצאי שמחת תורה בשנת 1980. מחבל הטמין פצצה בכניסה לבית הכנסת ברחוב קופרניק ברובע ה-16 של פאריס. ארבעה בני אדם נהרגו: הישראלית עליזה שגריר, ז'אן מישל בארבה, פיליפ בוואיסו והילאריו לופז פרננדז. מיד לאחר הפיגוע הכריז ראש ממשלת צרפת אז, רימונד באר, כי "הפיגוע הנתעב הזה מיועד היה לפגוע ביהודים שעשו את דרכם לבית הכנסת והיכה בצרפתים חפים מפשע שעברו ברחוב". הדברים הועברו בשידור ישיר ביומן הערב של הטלוויזיה הצרפתית ונתפשו על ידי יהודי צרפת כסמל להתנערות של המדינה מאחריות לגורלם.

שלושה עשורים אחרי הפיגוע ההוא בקופרניק, אמירות אומללות שכאלו כבר לא יוצאות מארמונות השלטון בפאריס. החפים מפשע אינם "רק" הצרפתים שאינם יהודים - הם כל אדם שנפל קורבן למעשה טרור. התגובה החד משמעית שנשמעה בצרפת אחרי הטבח בילדי בית הספר בטולוז הדגישה את העובדה שהם נרצחו כי היו יהודים, וכי מותם הוא טרגדיה צרפתית. שתי אמירות שמדגישות את שני הצדדים של הטרגדיה: שנאת אדם בכלל ושנאת היהודי בפרט.

מאז מעשי הרצח, אל הרחובות בצרפת יוצאים יהודים ולא יהודים באמירה משותפת על אודות אחדות הגורל. הילדים הצרפתים גבריאל, אריה ומרים, נורו למוות בבית הספר. החיילים הצרפתים אבל, מוחמד ועימאד, נורו למוות בטולוז וסביבתה. כולם בניה של הרפובליקה מדגישים שוב ושוב בצרפת. מסר נכון וחשוב שאין מנוס מלהזכיר.

אבל השינוי שעברה צרפת מימי קופרניק ועד היום הוא עמוק יותר. לצד האבל הלאומי שהמדינה התעטפה בו יש מקום לשאול שאלות נוספות, קשות. הכלל שממנו הוציא רימונד באר את היהודים קובע כי צרפת היא רפובליקת כל אזרחיה, וכלל לא אכפת לה מהי אמונתם הדתית.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

כאשר ילדים נרצחים דווקא משום שהם יהודים ומי שחשוד בכך הוא צרפתי שפנה לאיסלאם הקיצוני, האתגר הוא כפול ומשולש: האם כל המיעוטים יכולים לדור בכפיפה אחת תחת ההגדרה ההיסטורית של הצרפתיות, שלכאורה עיוורת לשאלת המוצא והאמונה? האם צרפת של 2012 יכולה להישאר נאמנה למסר האוניוורסלי, שהקנה לה השפעה שחרגה בהרבה מממדיה הגיאוגרפיים או הכלכליים, ובה בעת להודות בכך שיש בקרבה מיעוטים שמפרשים את הצרפתיות באופן שונה מזה שהיה מקובל עד לפני כמה עשורים?

בשנים האחרונות בכלל ואחרי גל מעשי הרצח בטולוז בפרט, השאלה הזאת נשאלת בתכיפות גדולה יותר בנוגע למוסלמים החיים בצרפת, קהילה הגדולה לפי חלק מההערכות פי עשרה מהקהילה היהודית. האם האתוס הצרפתי מסוגל להכיל גם אותם, אפילו אם הם בוחרים לבקר במסגד באופן קבוע? העובדה שהחשוד במעשי הרצח של צרפתים, מוסלמים ויהודים כאחד, הוא מוסלמי קיצוני מחדדת מאוד את השאלה.

כיצד צרפת מקיאה אותו ואת שכמותו מקרבה, מבלי לגרום לעוד ועוד מתחים שיסכנו את הבסיס של "חירות, שוויון ואחווה", בסיס שעליו קמה צרפת המודרנית אחרי המהפכה של 1789? הנושא נוגע ללבה של הברית החברתית הצרפתית.

מעבר למאבק בלתי מתפשר בשנאת האחר, באנטישמיות וגם באיסלאמופוביה, ראוי שהצרפתים יגבשו מודל חדש, מקורי, נועז לשאלה מיהו צרפתי באלף השלישי. למרבה הצער, כלל לא ברור שמערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות תעניק להם מודל שכזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו