בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על גזענות אנטי-אשכנזית

התרבות השלטת בישראל היא מזרחית באופן מובהק. יהודים מזרחים הם הרוב בקרב חברי הכנסת והם השתלבו היטב בכל מוסדות המדינה, הצבא וכו'. תשובה לאוה אילוז וליאיר אסולין

105תגובות

פרט לאזרחים הערבים, האשכנזים הם המיעוט האתני הנרדף בישראל; קוראי גיליון "הארץ" ביום שישי שעבר (16.3) לא יכלו לברוח מהגזענות האנטי-אשכנזית שנדפה מהמאמרים של אוה אילוז ("אשכנזים במדינה מזרחית") ויאיר אסולין ("היסטוריה ישראלית חסרה").

גם אילוז וגם אסולין מתחמשים בארסנל הטענות הישנות על קיפוח, נישול, זלזול ודיכוי תרבותי-כלכלי-חברתי של המזרחים על ידי מה שנהוג לכנות "הממסד האשכנזי". אבל מהו "הממסד האשכנזי"? אין דבר כזה "ממסד אשכנזי", ומעולם לא היה. יש ממסד ציוני-ישראלי, לא "ממסד אשכנזי". בימים שלפני קום המדינה ואחר כך נוצר כאן שבט יהודי חדש: ארצישראלי-ציוני-צברי עם מערך תרבותי משלו, שבינו לבין התרבות האשכנזית אין ולא כלום, גם אם רבים מבניו היו ממוצא אתני אשכנזי.

ערב מלחמת העולם השנייה היו האשכנזים כ-92% מיהדות העולם. התנועות הפוליטיות שביטאו את הזהות האשכנזית לפני השואה היו הבונד (החילונית) ואגודת ישראל (הקלריקלית), והן היו גדולות בהרבה מהתנועה הציונית; קל וחומר מהתנועה הציונית המעשית בארץ ישראל. ערב קום המדינה היו בשטח ישראל כ-650 אלף יהודים. מהם כ-80% היו ממוצא אתני אשכנזי, אבל, כאמור, לא היה שום קשר בינם ל"אשכנזיות".

בני שבט יהודי חדש זה העדיפו לאמץ (באופן מזויף, קולוניאליסטי) את ה"מזרחיות". הם המירו את העברית הנהגית בהברה אשכנזית, שאבותיהם השתמשו בה אלף שנה לפחות, לעברית בהברה ספרדית, מתוך שיקולים פוליטיים קרים של "ועד הלשון העברית". את שמות המשפחה המירו לשמות עבריים (גרין הומר לבן גוריון, מאירסון למאיר) וכן הלאה.

"יהודי תימני הוא קודם כל יהודי, ואנחנו רוצים להופכו עד כמה שאפשר במהירות האפשרית מתימני ליהודי השוכח מאין בא, כמו שאני שכחתי שאני פולני", אמר דוד בן גוריון בכנסת (14.2.1951). הציונות המעשית רצתה יהודי חדש, כזה "השוכח מאין בא". ודאי וודאי אם הוא אשכנזי.

כשרייזל קורצ'אק, פרטיזנית מראשי מרד גטו וילנה, הציגה ב-1944 בפני הוועידה השישית של ההסתדרות הכללית דו"ח מפורט על השמדת יהדות ליטא ומזרח אירופה, היא נשאה דברים ביידיש. בן גוריון עלה לדוכן הנואמים מיד אחריה ואמר: "זה עתה דיברה פה חברה בשפה זרה וצורמת", כשהוא חוזר וצועק למיקרופון "זרה וצורמת, זרה וצורמת". מכל השפות שדוברו במדינת ישראל הצעירה רק השימוש ביידיש הוגבל בחוק (הגבלה שנמשכה, באופן כזה או אחר, עד 1958). השימוש בלדינו ובערבית לא הוגבל מעולם בחוק בישראל.

אבל למי אכפת מעובדות משעממות? יש זיכרון היסטורי, ויש זיכרון אמוציונלי. לאשכנזים שהגיעו לישראל הצעירה מיד לאחר השואה היה זיכרון היסטורי: "הרגע באנו מאושוויץ, אז מה זה בשבילנו די-די-טי ומעברה?" רובם הגדול זכו לאותם התנאים בדיוק כמו העולים מארצות המזרח (אם לא נפלו חללים במלחמת העצמאות). אבל לעולים מארצות המזרח לא היה זיכרון היסטורי. היה להם זיכרון אמוציונלי; זיכרון של "בואנה, מה אתה שם עלי די-די-טי וזורק אותי למעברה?". בשעה שהאשכנזים למודי התופת הבינו שתנאים אלה הם כורח המציאות, תפשו המזרחים את התנאים האלה כדבר אישי, כהשפלה. זה ההבדל בין זיכרון היסטורי לזיכרון אמוציונלי.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

הסיפור הזה ממשיך גם היום. כל הנתונים הסטטיסטיים על הפערים העדתיים בישראל אינם רלוונטיים (הנתונים העדכניים ביותר הם מאמצע שנות ה-90). הציבורים העניים והדפוקים בישראל של 2012 הם הערבים והחרדים (יותר מ-80% מהחרדים הם אשכנזים), אבל אלה נתונים שאינם מסתדרים עם זיכרון אמוציונלי.

לאוה אילוז יש זיכרון המתבסס על שכתוב ההיסטוריה. וליאיר אסולין? לא ברור איזה זיכרון יש לו. מדובר בבחור צעיר, יליד שנות ה-80, מה לו ולכל ההיסטוריה הזאת? התרבות השלטת בישראל היא מזרחית באופן מובהק. יהודים מזרחים הם הרוב בקרב חברי הכנסת, והם השתלבו היטב בכל מוסדות המדינה, הצבא וכו'. מגוחך לקרוא את הטיעונים של אילוז על הדרת המזרחים מ"האליטה האינטלקטואלית" כאשר חדשות לבקרים מתפרסמים פה, או בעיתונים אחרים, מאמרים של אינטלקטואלים מזרחים אנטי-אשכנזים.

"שחור שווה פרענק שווה פרימיטיבי", במלים אלו נפתח המאמר של אסולין. על פי המשוואה הזאת, לבן שווה אשכנזי שווה מי שדמו מותר.

הכותב הוא עיתונאי וסופר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו