בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא פוליטיים? הכל פוליטי

99תגובות

בצפון תל אביב שוב רוססו כתובות נאצה "מוות לעזתים", "ערבי טוב זה ערבי מת", "פושעי אוסלו לדין" ו"כהנא צדק". בתגובה אמרה אחת התושבות המזועזעות "זה לא מתאים לאנשים שגרים פה. אנחנו לא אנשים פוליטיים".

בהרצאות שלי ברחבי הארץ אני נתקלת ב"לא פוליטיים" לא פעם, אבל הממדים האמיתיים של המחלה התבררו לי בתחילת הסמסטר. בכיתה חדשה שבה אני מלמדת ביקשתי שכל אחת ואחד יציג את עצמו. מתוך 20 סטודנטיות וסטודנטים, 15 אמרו שהם לא פוליטיים או פשוט לא הזכירו פוליטיקה.

מבירור עם הסטודנטים הללו עולות כמה סיבות לכך. ראשית, קשה להבין את הפוליטיקה. "צריך לפחות השכלה אקדמית כדי להבין מה קורה", אמר אחד מהם. זה נכון, ולא בכדי. לאנשי המערכת הפוליטית יש אינטרס שזה יהיה מסובך, שזה יהיה לא נגיש, שזה יהיה רחוק מהציבור; ככה הם יכולים לעשות כרצונם.

הסיבה השנייה היא חוסר האמון בפוליטיקאים. גם בגלל שחיתות אישית וגם בגלל חוסר יושרה פוליטית. הסיבה השלישית היא קצב החיים: כל כך הרבה מטלות, כל כך הרבה לחץ כלכלי קיומי, שאין בכלל זמן פנוי, ודאי שלא פנאי נפשי, להתרכז במה שקורה. הסיבה הרביעית היא, שכלי התקשורת המרכזיים אינם נותנים להם באמת נגישות לאינפורמציה. אבל מעל לכל, הסיבה היא חוסר תקווה.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

חוסר תקווה בעקבות רצח רבין - מדובר בנשים ואנשים שהיו בני שמונה-תשע כשרבין נרצח, ועדיין הוא היה התקווה האחרונה שלהם לשלום. חוסר תקווה בעקבות המחאה החברתית. אנשים בתחילת שנות ה-20 שלהם, שכבר כורעים תחת הנטל; וגם תחת הייאוש, משום שהתקווה הגדולה שהיתה להם בעקבות המחאה התפוגגה ונגוזה. חוסר תקווה מדיני - מלחמה ושלום - וגם כלכלי.

"פוליטי" נעשה בישראל כינוי גנאי כבר לפני זמן רב; מלה נרדפת למשוחד, מגויס, אינטרסנטי. בחסות הגינוי הזה הורחקו פעילות פוליטית וביטוי פוליטי מהמיינסטרים, והתאפשרה רק פוליטיקה שאינה מכריזה על עצמה ככזאת, פוליטיקה רמאית של בעלי הכוח. חוקי רשות השידור והרשות השנייה אוסרים על שידור תשדירים פוליטיים, בעוד ראש הממשלה יכול לעשות כרצונו ברשות השידור, ובעלי המניות יכולים לעשות כרצונם בערוצים המסחריים. כזאת פוליטיקה.

יש עוד סיבה לרתיעה מלהיות פוליטי. מיום היווסדה של מדינת ישראל היה מחיר ל"להיות פוליטי": אם היה לך פנקס אדום - הרווחת, אם לא היה לך פנקס אדום - הפסדת. גם היום, כל מי שאינה פוליטיקאית ומעזה להיות פוליטית, לנקוט עמדה, משלמת מחיר כבד. אפילו האקדמיה בישראל היום מענישה על נקיטת עמדה פוליטית. כך שלא בכדי אמנים, עיתונאים, אנשי עסקים בכירים, ואפילו אנשי אקדמיה מתנזרים מנקיטת עמדה פוליטית; הם יודעים כמה קשה תהיה הסנקציה שתבוא אם יעשו כן. ואז, אם הארזים מתרחקים מפוליטיקה, מה יגידו אזובי הקיר?

אין לא פוליטי. הכל פוליטי. גם כלכלה, גם תרבות, גם תקשורת, גם אופנה, גם צרכנות - הכל פוליטי. האמירה "אני לא פוליטית" היא עצמה פוליטית. היא פוליטיקה שמסכינה עם הסדר הקיים, שמחזקת אותו. היא פוליטיקה של אי לקיחת אחריות. חברה שחלק גדול כל כך מחבריה מצהירים על עצמם שאינם פוליטיים היא חברה חלשה וחולה. אם החברה הישראלית רוצה להציל את עצמה, כל אחד מוכרח לקחת אחריות ולהיות פוליטי.

Read this article in English: We are not political



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו