בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מרביץ יותר חזק

47תגובות

במאמרו על דיכוי ואפליה בעולם הערבי ("האפרטהייד של השכן", 19.3), טוען ראש תנועת "אם תרצו", רונן שובל, כי בעוד ארגונים בינלאומיים וישראליים מתמקדים בהפרת זכויות אדם בישראל, במדינות ערב רדיפה פוליטית, דיכוי מיעוטים ושלילת חירויות הם תופעה חמורה ונרחבת יותר.

לרגע ניתן היה לחשוב שהאנשים שהשיקו את קמפיין ה"נכבה-חרטא" והדביקו לנעמי חזן קרן נוסח "דר-שטירמר" פיתחו לפתע רגישות אנושית. אך שובל אפילו לא מנסה לשכנע שהוא באמת מתעניין במדוכאי העולם הערבי. הוא מצהיר במפורש שתכלית הקמפיין היא "אופנסיבה פוליטית" לצורך התמודדות עם שבוע האפרטהייד הישראלי.

זהו מהלך ציני ונפסד, שמשתמש במלים שאינו מתכוון אליהן ומושתת על היגיון פגום. אפילו בני בן החמש יודע שכשהוא פוגע במישהו, הוא לא יכול להתחמק מאחריות בטענה שילד אחר בגן מרביץ יותר חזק. כל גנב העומד לדין יודע שהטענה שלפחות הוא לא אנס, לא תביא לזיכויו.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות אליכם

אבל זהו בדיוק הקו שנוקט שובל כשהוא קובל על שמכפישים שלא בצדק את "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". האם שובל לא היה מעולם בשטחים או שמא גם טענתו זו היא מהלך ציני במלחמת הקודש של ההסברה? שובל יודע בוודאי, כי מדינת ישראל שולטת זה 45 שנים במיליוני בני אדם, שאינם נוטלים חלק בתהליכים הפוליטיים הקובעים את גורלם. הם חיים תחת מערכת חוקים שונה מזו שחיים תחתיה שכניהם המתנחלים וחשופים לחלוטין לשרירות לבם של גורמים צבאיים וביורוקרטיים.

לנוכח האופנסיבה הפוליטית של "אם תרצו" יש לחזור שוב ושוב, עד זרא, על האמת הפשוטה: לא ניתן ליישב את מפעל ההתנחלות עם דמוקרטיה. העובדה, הנכונה כשלעצמה, שבשאר אסד טובח בבני עמו בסוריה, או שהמשטר הסיני מדכא את הטיבטים, אינה משנה את התמונה הזאת כלל ועיקר. אם אנשי ההסברה מרגישים צורך עז להשוות את ישראל למדינות אחרות, יחפשו נא משטר הפרדה הדומה לזה המתקיים בשטחים באחת מהדמוקרטיות הליברליות במערב אירופה או בצפון אמריקה.

באשר לחברות הערביות, הן אכן מתאפיינות באפליה ובדיכוי של מיעוטים וקבוצות חלשות, אולם את המצב הזה יוכלו לשנות רק בניהן ובנותיהן של חברות אלה. לשם כך יש צורך בחברה אזרחית חזקה ותוססת, שאינה נרתעת מביקורת עצמית. "אם תרצו", כזכור, מנהלת זה כמה שנים מאבק נגד כל המאפיינים הללו של החברה האזרחית בישראל. רונן שובל רוצה מאבק נגד דיכוי בארצות ערב אך הוא לא רוצה אותו כאן. במקום לעשות שימוש ציני בזכויותיהם הרמוסות של אחרים, כדאי שניקח אחריות על מנגנון הדיכוי שאנחנו בנינו.

עלינו לעשות זאת לא בגלל שבוע האפרטהייד או מועצת זכויות האדם של האו"ם, אלא בשל הסכנה החמורה שהמנגנון הזה מהווה לעתידה של מדינת ישראל. אם תרצו, הגיע הזמן להתבונן במראה ולא לרסק אותה בכל פעם שהבבואה הנשקפת ממנה מטרידה. הגיע הזמן לעסוק בדמותה של הארץ הזאת ולא רק בתדמיתה.

הכותב פעיל בתנועת "לוחמים לשלום"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו