בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כוחה של דיפלומטיה

12תגובות

בכל פעם שנשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, היה מנסה להגות את שמה של ציפי לבני בימיה כשרת החוץ, היו האותיות מתבלבלות בפיו והוא היה קורא לה "טיפסי לבני". פגישות רבות היו בין השניים, בכולן נכחתי, אך סרקוזי מעולם לא הצליח לומר את שמה כראוי.

מצד אחר, השפעתה על גיבוש עמדותיו של נשיא צרפת (הטרי אז) בכל הנוגע לישראל ולמזרח התיכון היתה ברורה ומכרעת. יש פוליטיקאים ישראלים בכירים שסרקוזי מבטא את שמם ללא שגיאות, אך בהקשר הרבה פחות חיובי.

רבות נכתב על הישגיה של לבני בעת שירותה כשרת החוץ. למשל, היא זו שהגתה את המושג "שתי מדינות לאום לשני עמים", ופעלה להנחלתו אצל מנהיגי העולם כאחת מאבני היסוד של כל תהליך שלום עתידי. סרקוזי היה מהמנהיגים שאימצו את המינוח הזה, שנהפך לשגור בפי פוליטיקאים ודיפלומטים צרפתיים על אפם ועל חמתם של מנהיגים ערבים רבים, שהקימו קול צעקה משום שהבינו את ההשלכות על סוגיית הפליטים וזכות השיבה.

רבות ממעלותיה של לבני בזירה הפוליטית, כמו הדבקות בעקרונות, הפרגמטיזם ושיקול הדעת של מדינאית, נזקפות לזכותה גם בזירה הבינלאומית. ללבני יש עקרונות מדיניים ברורים, היא מגבה אותם בטיעונים משכנעים ויש לה רשת קשרים ענפה עם מקבלי ההחלטות בעולם. על פי אמות מידה אלה לבני היתה שרת חוץ מצוינת ולכן גם זכתה (ועדיין זוכה) להערכתם של מדינאים בינלאומיים רבים.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות אליכם

אין עוררין על כך שבשנים הקרובות, לנוכח האתגרים האסטרטגיים והביטחוניים שעומדים בפני המדינה, חיוני שבראש קדימה - שעדיין מהווה את האלטרנטיבה היחידה לממשלה המכהנת - תעמוד אשה שמודעת לחשיבותם של יחסי חוץ טובים ולדיאלוג הדוק עם מדינות העולם, ושיש לה יכולת וניסיון מוכחים בכל הנוגע לבניית רשת תמיכה בינלאומית.

רק בשבוע שעבר קיבלנו תזכורת כואבת על כך שמערך יחסי חוץ יציב הוא לא לוקסוס, אלא משהו שנזדקק לו בעתיד, כששוב יהיה עלינו להגן על תושבי הדרום. אם יועלה הרעיון לצאת לפעולה צבאית יזומה ברצועת עזה, אחד השיקולים המשמעותיים יהיה יכולתנו לרתום את הקהילה הבינלאומית לטובתנו, כדי לייצר לממשלה ולצה"ל מרווח פעולה. ספק אם ממשלת נתניהו תצליח לקבל תמיכה דומה לזו שהיתה בזמן "עופרת יצוקה". אז יכלה ישראל לפעול במשך שלושה שבועות באין מפריע, ולקבל החלטות על פי שיקולים ביטחוניים ואסטרטגיים, ולא על פי לחצים בינלאומיים.

תפקידה של האופוזיציה הוא להציג ולשמר אלטרנטיבה לממשלה המכהנת. בימים שבהם ישראל הולכת ומבודדת את עצמה מהקהילה הבינלאומית, לבני מזכירה שהמצב הנוכחי אינו גזירת גורל, אלא תוצר של מדיניות קלוקלת. מול ממשלה שמנחילה לאזרחיה מציאות של "עם לבדד ישכון", צריך להחזיר את החזון של "אור לגויים". זה מתאים יותר למורשת שלנו, מתאר נכון יותר את המציאות הבינלאומית, ובעיקר - מחזיר לראש סדר העדיפויות הלאומי את המוצר החסר ביותר: תקווה.

הכותב, לשעבר שגריר ישראל בצרפת, הוא פעיל בקדימה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו