בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה לבני

174תגובות

מאמר המערכת של "הארץ" מאתמול ("הבחירות של חברי קדימה", 25.3) עסק בחוסר העניין הציבורי/תקשורתי בפריימריס בקדימה. חוששתני שהסיבה המרכזית לכך היא שאין בהן הבטחה ל"דבר הבא". בתקשורת שלנו תמיד חייב להיות "הדבר הבא", הבשר הטרי, שכן אצלנו בעלי הבית אוהבים שישחקו הנערים לפניהם, ואין. שאול מופז, עם עברו הפוליטי העשיר וההתמודדות הלא-מפתיעה מתקשה להיות "הדבר הבא", וציפי לבני הרי כבר היתה "הדבר הבא", ואתה לא יכול להיות הדבר הבא פעמיים - ודאי לא את.

לבני לא סתם איננה "הדבר הבא"; היא נחשבת זו שעשתה טעויות, החמיצה הזדמנויות ובכלל נכשלה. מתלוננים על לבני שלא היוותה אלטרנטיבה, שלא עצרה בגופה את השתוללויות חברי מפלגתה. ייתכן שבחלק מהאירועים יכולה היתה לנהוג אחרת, אבל ככלל, ממתי יש בישראל ליו"ר האופוזיציה אפשרות לעשות הרבה יותר? בישראל, המבנה הפוליטי הוא כזה שאינו מאפשר ליו"ר האופוזיציה "להפוך שולחן" על ראש הממשלה, בוודאי לא כשזה נשען על קואליציה יציבה כל כך. משום כך, יו"ר האופוזיציה אינו מעורר עניין; גם אילו הוציאה לבני עשר הודעות ביום זה לא היה משנה הרבה.

למעשה, מתי באחרונה היתה בכלל לישראל מפלגה גדולה באופוזיציה? התרבות הפוליטית והתקשורת כבר בכלל לא רגילות שיש ממש אופוזיציה. בישראל של היום אין כבוד למי שאינם מחזיקים בכוח. כך, החלטתה החשובה של לבני ללכת לאופוזיציה, שתרמה תרומה משמעותית לדמוקרטיה הישראלית, לא זו בלבד שלא זכתה להערכה הראויה לה אלא הולידה את הטון שבו מדברים עליה היום. לא הבאת שלטון? לכי הביתה, אומרים לה חלק מחברי מפלגתה, שהתקשורת מלגלגת עליהם אבל עושה בעצמה את אותו הדבר בדיוק.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אליכם

גם באשר להזדמנות שהיתה לה להביא שלטון, צריך להודות: המשולש נתניהו-ברק-ישי לא התכוון לתת ללבני להקים ממשלה. אלי ישי לא חלם להיות החרדי הראשון שממליך עליו אשה, ואהוד ברק לא התכוון לוותר על תיק הביטחון, שאכן ניתן לו דקה וחצי אחרי שהמפלגות המליצו לנשיא על בנימין נתניהו להקמת ממשלה. במידה רבה, לבני משלמת מחיר על הציפיות הגבוהות מאוד שהיו ממנה, אלא שלא באמת היתה לה הזדמנות לעמוד בהן.

לבני אינה הפוליטיקאית האופיינית לישראל בתקופה זו: היא אומרת את מה שהיא חושבת, ומוכנה לשבת באופוזיציה, לא מנפנפת בימיה במוסד. אבל מעבר לזה, למערכת הפוליטית קשה אתה משום שלבני היא אשה שלא חוותה את הדיכוי שרוב הנשים חוות, שעד המרוץ לראשות הממשלה לא נחבטה בתקרת הזכוכית.

רק לאחר שזה קרה היא נהפכה לפמיניסטית, אבל החוויה הבסיסית שלה לא השתנתה וממנה נובעת התנהלותה העניינית, החופשית, בגובה העיניים עם גברים. לבני היא אשה רצינית, אפילו קצת "כבדה". היא לא מפלרטטת ולא מצחקקת. לגברים לא קל עם זה, לפוליטיקאים גברים קשה מאוד. גברים בעמדות כוח לא יכולים לשאת אשה שאינה "עלמה במצוקה" לידם.

אנחנו (שוב) בבחירה בין אשה - לבנה - לבין גבר מזרחי. מופז עושה עבודה פוליטית מרשימה, אבל מעבר לחשש שהוא עלול ללכת עם נתניהו, יש סיבה חשובה שהופכת אותו לבחירה לא נכונה: מופז קרוב לרבנים, הוא מדבר בשפתם. אין בכך רע מבחינה עקרונית, כמובן, אבל יש בכך משום סכנה גדולה לחברה הישראלית, ההולכת ונמסרת לידי פוליטיקאים שמאפשרים לערכים דתיים, חשוכים ולאומניים להשתלט על המסגרת האזרחית של המדינה, ולהושיב לא רק נשים באחורי האוטובוס וערבים מחוצה לו, אלא את כל מי שהוא חילוני, ליברל או דוגל בשוויון. לבני באה מבית "יהודי" באופן שגם הימין לא יכול לערער עליו; אבל היא באופן עמוק חילונית ומחויבת לערכים של חירות ושוויון, ולפתרון הסכסוך עם הפלסטינים. ערכים שבלעדיהם לא תהיה לנו תקומה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו