בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוחרים בדם ההרוגים

תגובות

הקשר העז תל אביב-פאריס ותיק יותר מהמדינה. אלתרמן וחיים גמזו, שלונסקי וה"כנענים", כולם נשמו צרפת שנים לפני קום המדינה. ובכל זאת, מאז שנות החמישים רווי הקשר הזה בעוד ממד, שנסים אלוני, עמוס קינן, או יוסי בנאי, לא היו נציגיו הבלבדיים.

ההבלים שנשפכו כאן, מאז הרצח בטולוז, נשמעים, בין היתר, כמו מיחזור של אותה ידידות, מן הזמן שגי מולה, ראש ממשלתה הסוציאל-דמוקרט של צרפת בשנות החמישים, דיכא את האלג'יראים, ומצד שני חבר לבן גוריון, דיין ופרס, כדי לכבוש את תעלת סואץ.

"רביעיית המועדון" שרה אז בעליצות "תחי צרפת וישראל/ בינינו אין כבר שום הבדל" למנגינה של האחים ז'אק, הנשק זרם, המלחמה באלג'יריה ייצרה כאן תחושה ש"הם ואנחנו באותה סירה", נאצר היה גילום הרוע כאן, ובן-בלה האלג'יראי, מנהיג מלחמת השחרור, היה אחיו התאום שם.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

את המלחמה הקולוניאלית ניהלו הצרפתים בשם הרפובליקניות. החשבון עם הזוועות שחוללו לא נעשה גם שנים אחרי סיומה. די להשוות בין ההתמודדות ההוליוודית עם זוועות וייטנאם, מיד אחרי המלחמה ("אפוקליפסה עכשיו", למשל), ובין ההתעלמות הצרפתית המתמשכת ממה שעוללו לאלג'יראים, כדי להבין מדוע השריד המובהק ביותר של הזוועה הוא ז'אן מארי לה פן, קצין במנגנון העינויים שם, מכחיש שואה ורודף מוסלמים. זוועות שמבצעת חברה ואינן עוברות דרך חשבון נפש לאומי, דינן להצמיח פושעי מלחמה כמנהיגים.

הקולוניאליזם הצרפתי לא מת, למרות דה גול ואיבתו לארה"ב ונטישתו את נאט"ו והתנגדותו החריפה למלחמת 1967. בדרך כלל פנה הקולוניאליזם הזה, מאז שנות התשעים, פנימה, אף כי בלוב נקרתה לו הזדמנות גדולה להשתלט על הנפט בשם הרפובליקניות של הימין, המנצח בעזרתה את השמאל, ונישא על גל תיעוב לכל מה שאינו "נאור", כלומר צרפתי. כך הפכה צרפת למנהיגת הגל העכור של גזענות אירופית נגד מהגרים. לא, זה איננו רק לה פן. זהו סרקוזי. מי שהיה שר הפנים וכינה ב-2005 את מפגיני העוני המוסלמים חלאת המין האנושי, אחר כך נבחר באמצעות ההסתה לנשיאות, לא לפני שהכריז בפאתוס ב-2007: השתניתי ב"יד ושם".

שנים שהרוח הקולוניאלית - זו שמכנים אותה כאן בצביעות לא קטנה "רפובליקניות" - משמשת את הצרפתים כדי לרדוף זרים, אפילו נולדו בצרפת כאזרחים. זמן רב שהיהודים משמשים עלה תאנה לגזענות כזאת, כי מה טוב מפולחן שואה, כדי להפוך את ה"אחר" לסמל מוסרי במלחמה נגד האחרים הממשיים: אפריקאים. רק כאן נפגשת אש התמיד הקולוניאלית עם מכונת התעמולה הישראלית הניזונה משנאתן למוסלמים.

ספק אם כל הצרפתים, שיצאו מגדרם לבכות את המתים, אהבו את זקן הרב ואת לבושו ואת כיפות הילדים בטולוז. מצד שני, אילו חיו הארבעה בארץ, היו משמשים חומר טוב להסתה בעניין "הדרה", שהרי למדו בכיתות נפרדות. גם לרב סנדלר ז"ל היו מציקים, מן הסתם, בעניין "עבודה יצרנית" ושירות בצבא. הקורבנות החפים מצאו מנוחה נכונה בעולם תקשורתי, שבו נשיא קסנופוב נושא את שם "יד ושם" לשווא וגורף רווחים פוליטיים ממלודרמטיות זולה, יחד עם ראש ממשלתנו, שעוד לפני שטיפת הדם מהמרצפות, מיהר לנפנף בו, למען יידעו: כל המגנה הרג חפים בעזה מזדהה עם רוצח יהודים מאל-קאעדה. ברית של רוכלים.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו