בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאלה של עוצמה

האם מותם של אלפי פלסטינים מאש צה"ל ב"עופרת יצוקה 2" (או ב"מכת בכורות 1"), עם אבידות מינוריות בלבד לצד הישראלי, מקובל עלייך ועליך?

13תגובות

בין פורים לפסח, בין המן לפרעה, בין אחמדינג'אד לניצחון האחים המוסלמים במצרים נותרה שאלה אחת חשובה באמת: האם מותם של אלפי פלסטינים מאש צה"ל ב"עופרת יצוקה 2" (או ב"מכת בכורות 1"), עם אבידות מינוריות בלבד לצד הישראלי, מקובלת עלייך או עליך. כל שאר השאלות הן משניות.

זו שאלה יסודית הואיל ובנימין נתניהו ואהוד ברק עשויים לצאת למבצע כזה בגיבוי מלא של חברי השמינייה הנותרים אם יירשמו אבידות בנפש בצד הישראלי. פנטזיית ההגנה ללא תנאים, כיפת ברזל, זו שאמורה לאפשר חיים טובים בצד זה של הגדר וחיי כלא בצדה השני, תתפוצץ אז בפניהם של הישראלים (אך תמשיך להימכר היטב), כשתשמיד אחוז הולך וקטן ממאות הטילים שיעופו מעזה אל ערי הדרום בואך תל אביב.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

זו שאלה יסודית, משום שלגבי הציבור הישראלי מספר ההרוגים הפלסטינים הוא אקסיומטי. צדקת מותם מקופלת בעצם הריגתם. כל הרוג פלסטיני הוא הכרח, למעט בודדים שמתים בשולי העימות בשביל לייצר צער דמה ולאשרר את תפישת המוסר הישראלית. לראיה, גם כשנתגלו תוצאותיה של המערכה בעזה על 1,400 הרוגיה, מהם מאות אזרחים ויותר מ-300 ילדים, לא היו מתנגדים בציבור היהודי כמעט בכלל, והתדהמה לנוכח הגינוי העולמי, דו"ח גולדסטון ומשטי התגובה השונים הוכיחה, שהמוות הסיטוני לא חצה את סף ההכרה הישראלי. ההיפך הוא הנכון. בציבור הישראלי נתפש המבצע כהצלחה, ואת מפקדו הכתירו כמשקם צה"ל אחרי מלחמת לבנון השנייה.

זו שאלה יסודית, משום שעיני הישראלים ממוקדות בקצה אצבעו של ראש הממשלה המצביעה לאיראן. והניסיון מלמד, שבשעה שהאצבע מורה לצד אחד, ראוי להביט דווקא אל הצד השני, או באופן קונקרטי: לבחון האם תנצל ישראל את העובדה שעיני העולם נשואות אל הנפט ואל הגרעין האיראני - והשאלה המרכזית שבה עוסקת התקשורת היא האם יצטרפו חיזבאללה והחמאס למערכה נגד ישראל במקרה של פעולת תגמול איראנית - כדי ליישם מהלכי עומק ברצועת עזה ובגדה.

לא סביר? קונספירטיבי וגרנדיוזי? לא במדינת ישראל. לפני שלושים שנה הוביל שר הביטחון אריק שרון את צה"ל למערכה שמטרתה לדחוק את הפלסטינים בלבנון לירדן, ולהכתיר אותה כמדינה הפלסטינית. ומי היה אחד המתכננים המרכזיים של מבצע "אורנים גדול"? ראש אג"ת, שר הביטחון היום, אהוד ברק. שר הביטחון גם ב"עופרת יצוקה". מר ביטחון בדיוק כמו שהיה שרון. אגב, דווקא "יש גבול", שהובילה אז את הסירוב להשתתף במערכה הגרנדיוזית ההיא, נתפשה ועדיין נתפשת כתנועה רדיקלית.

לישראלים, זאת רואים היטב בתוצאות הסקרים השונים, יש פתרון אחד לעימותים אמיתיים או מדומים: כוח ועוד כוח. למרבה הזוועה, הביטחון העצמי הישראלי נמצא בשפל עמוק עד כדי כך ששימוש במטוסי קרב כדי לירות על אזרחים נתפש כאן כעוצמה. מפתרונות אחרים, כמו הסתייעות בקשרים עם מדינות ידידותיות על מנת לקדם הסדר עם השכנים, קבלת יוזמות שעשויות להצעיד את ישראל לעתיד מדיני וכלכלי מזהיר ומתינות מדינית, עייפו הישראלים לפני שנים רבות.

האם אלפי הרוגים פלסטינים הם מחיר סביר? האם אין עלינו להיות מוטרדים מכך שאפשר למנוע את ההרג? איך ייתכן, שלמרות שהציבור הישראלי יודע כבר עכשיו שהמוות הזה הוא מיותר, רובו המכריע לא יפצה פה כשיתרחש?

קו הגבול כמוהו כקו האופק. אם אינך מגדיר אותו מראש, חד וברור, סופך שככל שתתקרב אליו, הוא יתרחק. הדהירה לעברו במצב כזה היא הרסנית לעם היהודי בכלל ולמדינת ישראל בפרט. אין הכוונה רק לכרסום בעוצמתה הצבאית של ישראל, אלא גם ובעיקר למסמוס עוצמתה המוסרית בין רוחות הרפאים של אנטיוכוס, נבוכדנצר, המן ופרעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו