בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החרמת האו"ם: סטירה לעצמנו

107תגובות

החלטת המועצה לזכויות אדם של האו"ם להקים ועדת חקירה לענייני ההתנחלויות איננה הבעיה. הוועדה הזאת הרי לא תגלה דבר שלא ידוע כבר שנים לממשל האמריקאי, למדינות הקוורטט, לאיחוד האירופי, ולכל ידידותיה של ישראל. שום חדר סתרים לא יתגלה לפתע. נזקי ההתנחלויות גלויים, מתועדים ומפורטים באלפי מסמכים שכבר הצהיבו.

גם האו"ם כארגון לא יופתע מן הממצאים. כי הבעיה איננה חקירת נזקן של ההתנחלויות, אלא עצם הנזק שהן חוללו ברשות ובעידוד ממשלות ישראל. בגלוי, במופגן וללא מורא משתלטת ישראל על שטחים, מונעת מעבר אזרחים, מעקלת כרצונה כספים של הרשות הפלסטינית, ומיישמת מערכות חוקים נפרדות ליהודים ולפלסטינים.

גם הפלסטינים אינם זקוקים לוועדת החקירה הזאת. הרי מי כמותם חי את נזקי ההתנחלויות ומי כמוהם מבין שצילום הרנטגן שתציג הוועדה איננו תחליף לריפוי מחלתם הממארת. דווקא אזרחי ישראל הם אלה שזקוקים לוועדה אשר תרכז בעבורם תיק מסודר שיכלול את סדרת העוולות והפשעים שהממשלה והמתנחלים עושים בשמם. זקוקים - אבל לא באמת מעוניינים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישרות לפייסבוק שלכם

החרדה מן הוועדה היא שמא תוכיח שישראל שוב איננה בודדה. גם סרי לנקה, איראן, סין, סוריה, רוסיה ולוב מתעבות את המועצה לזכויות אדם של האו"ם. בשבת הודיעה רוסיה כי היא דוחה את החלטת המועצה בעניינה של סוריה, משום היותה "חד-צדדית" ומשום שאיננה מטילה אחריות גם על האופוזיציה הסורית בגלל ההרג והפגיעה בזכויות אדם. נוסח די דומה לנוסח הישראלי, שמנמק מדוע אין לשתף פעולה עם הוועדה.

"לא לענות אפילו לטלפון מן הוועדה", הורה משרד החוץ לנציגיו. גבורה מדינית? עמידה איתנה מול אויב? ספק. נראה שהחלחלה הישראלית מעידה יותר מכל על כך שהפלסטינים חסרי המדינה הצליחו לכונן מערכת של כלים שלובים מול ישראל: ככל שיאמצו עוד סוכנויות של האו"ם את הרשות הפלסטינית כמדינה, כך תלך ישראל ותסלק עצמה מן הארגון. משחק סכום אפס.

נכון, האו"ם על מוסדותיו הוא חזית קשה ולעתים עוינת לישראל. הפגם העיקרי בו הוא, שהוא יכול לפעול רק היכן שמניחים לו. נכון יותר, היכן שלא חוששים מפגיעתו. הוא מתקשה לפתור סכסוכים בינלאומיים, למנוע מלחמות או לשקם את נזקיהן. הוא משמש בעיקר זירת משחקים של המעצמות ולא של כלל המדינות שזקוקות להגנתו. אבל חוזקו העיקרי הוא ביכולתו להוציא שם רע מאוד למי שבועט בכללי המשחק שנהוגים בו, גם אם מדובר במעצמה.

כאשר רוסיה הטילה וטו על הצעת החלטה בעניין סוריה, היא נהפכה בעיני העולם המערבי והערבי (אבל לא בעיני ישראל) למדינה רשעה; כאשר ארה"ב הטילה וטו על הצעת החלטה בעניין גינוי ההתנחלויות, היא ספגה ביקורת אדירה לא רק ממדינות ערב.

ספק אם יש מדינה שרואה באו"ם זירה הוגנת, אבל זו הזירה היחידה שבה מתגבשות אמות מידה סבירות, ופחות או יותר מוסכמות, להתנהלותן של מדינות, והיא זאת שמעניקה משמעות כלשהי למושג "הקהילה הבינלאומית" שהכל, אפילו ישראל, רוצים להשתייך אליה.

וכך, למרות הזלזול העמוק והסכסוך ההיסטורי של ישראל עם האו"ם, גם ירושלים נאלצת להתייחס לארגון במלוא הרצינות. היא דורשת ממנו להטיל סנקציות על איראן; היא הבינה, מאוחר מדי, מה פירוש סירובה לשתף פעולה עם ועדות החקירה שלו (כפי שהיה בפרשת גולדסטון); היא מציגה בפניו את ההפרות הביטחוניות של לבנון; היא נלחמה על חפותה של הציונות כשזו הוגדרה כגזענות; והיא כמובן חבה לו את ההכרה בעצם קיומה כמדינה.

ועדת החקירה של האו"ם איננה זקוקה לשיתוף פעולה מצד ממשלת ישראל. היא הסתדרה די טוב גם בסוריה, באיראן, בסין ובסרי לנקה ללא שיתוף פעולה מצד ממשלותיהן. כך הן גם נראות. כך גם נראית ישראל. אנחנו יודעים. אבל העיקר שלא יקרעו מעל פנינו את המסיכה ושישאירו לנו את התחפושת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו