בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האופנוענים גילו את הפנקס הכחול

55תגובות

מי שחושב שסיפור ההתפקדות ההמונית של בעלי הרכב הדו-גלגלי לליכוד (אבי בראלי, TheMarker" 26.3") הוא פעלול יוצא דופן במציאות הפוליטית הישראלית, לא מבין איפה הוא חי.

האופנוענים, שקצו בסחבת הממשלתית בעניינם, הבינו באיזה צד מרוחה הפרוסה: 3,000 מהם התפקדו לליכוד, ומאזרחים חסרי השפעה הפכו בן יום לקבוצת לחץ שמפלגת השלטון חפצה ביקרה.

מבלי להיכנס לשאלה אם הם צודקים או לא, אין ספק שסיפור התפקדות האופנוענים חושף מציאות חדשה, שאפשר בהחלט לקרוא לה "הפנקס הכחול". זוכרים את הפנקס האדום של מפא"י, שבלעדיו לא היה סיכוי לקבל עבודה? בשוק החופשי המהולל של ממשלת בנימין נתניהו יש פנקס חדש: סמוי מן העין וכחול מכחול. והוא ההוכחה הניצחת לכך שהליכוד הפך למפלגת שלטון מבוססת, שכל אזרח שראשו על כתפיו מבין שהיא תישאר שם עוד ה-ר-ב-ה זמן.

כמו הפנקס האדום, גם הפנקס הכחול הוא תופעה ישראלית מובהקת, שקשה לפענח את המשק והחברה בלעדיו. כי כמו בימי מפא"י העליזים, גם עכשיו כמעט כל הדרג הבכיר בשירות הציבורי מורכב ממחזיקי הפנקס, מקורבי ונאמני השרים, במקום מאנשי מקצוע המחויבים לאזרח. לפעמים נוסף לפנקס הכחול זקן וציצית, ולפעמים כיפה סרוגה. במקרים מסוימים יש לו מבטא רוסי. כך או כך, כוחו יפה ממש ככוח קודמו. וזאת המציאות החדשה, שמאות האלפים ה"מסודרים לשעבר", שתוקף הפנקס האדום של הוריהם פקע, מחו נגדה בקיץ שעבר בבלי דעת.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

אלא שבדומה לשלט האזהרה הצרפתי ליד מסילות הברזל, המתריע כי "מאחורי כל רכבת עלולה להגיח רכבת נוספת שאינך רואה" - מאחורי הפנקס הכחול מסתתרת תופעה אחרת, מסוכנת הרבה יותר לדמוקרטיה, שהציבור לא יוכל לראותה עד שתגיח לפתע ותדרוס אותו, ואת סדר יומו האזרחי הנשחק, במלוא עוצמתה. מדובר בהתפקדות, או ליתר דיוק - בפוקדים.

מי, פרט לעסקני המפלגות, מכיר את אנשי המקצוע המתוחכמים האלה, הפוקדים? מי יודע לטובת מי או לרעת מי הם עובדים? מי יודע, למשל, כמה ממצביעי ליכוד ועבודה הם פקדו באחרונה לפריימריס בקדימה, ולהיפך? מי מסוגל להתמצא בנבכי הכללים הסבוכים, המאפשרים להם לפקוד מימין ומשמאל, לסגור "דילים" בבחירות פנימיות, בבחירות להסתדרות או ברשויות מקומיות? ומי מודע לקבוצות הלחץ שהם פוקדים?

בשנים האחרונות הפכה ההתפקדות למפלגות, בעיקר למפלגות השלטון אך לא רק להן, למכשיר שכל קשר בינו לבין השתייכות מחייבת למחנה פוליטי מקרי בלבד. הפוקדים יצרו מעין "ועד פועל" עצמאי, הדואג לאינטרסים של קבוצות לחץ. באחרונה הזדעזעו הכל, מהתקשורת ועד ליו"ר הכנסת, מעוצמתם הבלתי מרוסנת של הלוביסטים בכנסת. אבל מי שיש לו 3,000 מתפקדים אפילו לא צריך לוביסט. ומי שיש לו יותר מזה, יכול לנפנף כל לוביסט ולקבוע עובדות בשטח בעצמו.

לזכות האופנוענים ייאמר, שהם פעלו תמיד באופן השקוף והברור ביותר, ורק כשהפכו ל"מתפקדים" נעלמו לפתע מעיני הציבור, ולא באשמתם. כי הבעיה הגדולה איננה המתפקדים, המנסים בסך הכל לשרוד בחברה שפיתחה כללי משחק נבזיים. הבעיה האמיתית היא המפלגות. אלה טישטשו מזמן את ההבדלים האידיאולוגיים ביניהן, והפכו לאמרגנים פרטיים. כמו אמרגן פרטי, שכוחו גדל עם כל שחקן וזמר שהוא מחתים, גם המפלגות מתעצמות לכאורה עם כל מתפקד. וכמו האמרגן - גם הן דואגות ללקוחותיהן שהתפקדו לסידור עבודה ומימוש האינטרסים המגזריים.

כך פועלת הפוליטיקה הישראלית בזרם תת-קרקעי נסתר, כשהכוח האמיתי המניע אותה הוא לא הוויכוח על "הדרך" או על "מנהיגות". הכוח המניע אותה, לנוכח ממשלה שהפקירה את אזרחיה מזמן, הוא הפוקד האלמוני, שבידו הפנקס הכחול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו