בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באיזו קומה גר העם

6תגובות

פסטיבל ישראל ה-51 יתקיים בעוד כחודש. השנה, כך דווח ב"הארץ", "יורד פסטיבל ישראל אל העם". זו לא הפעם הראשונה שהפסטיבל יורד. כבר לפני חמש שנים הוא ירד. עמוס אורן, כתב התרבות הוותיק, דיווח אז ש"הפסטיבל מאבד את דימויו הקר והמנוכר לטובת תדמית תמימה עממית וידידותית". "תמים, עממי וידידותי" נשמע יותר טוב מ"קר ומנוכר". מי לא רוצה להיות תמים עממי וידידותי? אבל למרות החמימות שיש בתמימות העממית, אף אחד לא נשאר למטה, אצל העם. קצת מבלים ותיכף עולים.

אפשר להבין את זה. לא קל לפסטיבל קר ומנוכר להשתלב במשהו חם וידידותי, צריך לזה אומץ ואומץ דווקא יש. בשבוע שעבר דווח ש"מנהלי הפסטיבל אינם חוששים ממופעים פופולריים וקלילים, כל עוד הם מצוינים". מתברר אם כך, שיש למעלה ויש למטה. יש תרבות עלית ויש תרבות תחתית, יש תרבות ידידותית ויש מנוכרת. אפשר להתווכח על המרכיבים של כל תרבות, אבל אי אפשר להתווכח על עצם החלוקה הקבועה: פופולריים וקלילים למטה, לא פופולריים וכבדים למעלה. המופעים מתחלפים אבל לא המיקום: האליטה של הכסף למעלה והעם של האוברדראפט למטה. מי קובע מי למעלה ומי למטה? ואיך יודעים שהעם, זה שנמצא למטה, מעוניין תמיד בפופולרי וקליל? ואולי הוא רוצה מופעים מצוינים שהם לא קלילים ולא פופולריים? אותו לא שואלים. מי שקובע הוא זה שכבר תפס את המקומות הטובים למעלה.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

קר למעלה וגם מנוכר, אבל לא צפוף ואפילו מרווח. מי שכבר למעלה הוא גם זה שבוחר מה יישאר אצלו ומה יקבל העם. הבחירה שלו היא, בדרך כלל, טובה. אחרי שנים של שהות למעלה יש לו כסף לחנך את ילדיו לתרבות עלית ויש לו כסף לצרוך אותה. הוא נהנה ממופעים מצוינים, שהם לא תמיד קלילים ועממיים. כשבא לו קליל ועממי הוא פשוט יורד. לרדת הוא תמיד יכול אבל אלה מלמטה, לא יכולים לעלות. אין להם כסף לתרבות עלית והם לא חונכו ליהנות ממנה. אם העם נמצא במקום כל כך נמוך, אז מי בכלל צריך אותו? אותו באמת לא צריך, אבל את הכסף שלו כן. לכל עני עממי בנפרד יש מעט כסף, אבל לכל העניים העממיים ביחד יש המון. השורה התחתונה היא שיש בהחלט מה למכור ולמי. מה מוכרים לעם? מוכרים לו את מה שלא צריכים בקומות הגבוהות והקרות של התרבות העלית. כיף למכור לו תרבות. העם תמים, קליל וידידותי? ניתן לו תמים, קליל וידידותי. גם את האינדיאנים באמריקה קנו בחרוזי זכוכית.

מעולם לא היתה האוטוסטרדה המובילה מלמעלה למטה עמוסה כל כך. הפילהרמונית לובשת ג'ינס ומציעה לעם ואלסים של שטראוס, התיאטרון הלאומי זורק לו את "סיגל" והערוץ הציבורי חונק אותו בכדורגל גרוע. רק ערוץ 2 לא זורק לו שאריות, הוא מוכר את מה שיש לו בחלון הראווה, הוא ממש מרוקן את המדפים בשבילו. הסחורה היא אמנם סוג ג', אבל זה מה שיש לו למכור. אחרי שנים ארוכות של קניית סחורות מסוג ג' העם התרגל לחשוב שזה מה שמגיע לו.

בינתיים, למעלה, מחליפים כאפות. הם שוב הצליחו לעבוד על העם. הם מכרו לו תרבות תחתית בתחפושת של תרבות עלית. הם, בחיים לא היו קונים אותה. המפיקים של "האח הגדול" לא היו מוכנים להשתתף בתוכנית שלהם גם אם היו משלמים להם. הם מלטפים את העם כאילו היה ילד קטן וקורצים זה לזה מעל ראשו. הם מדברים אתו על "רב תרבותיות" ועל "פלורליזם תרבותי". הם מפצירים בו שיישאר בדיוק היכן שהוא, למטה. ושאפילו לא יחשוב על עלייה למעלה.

ומה אומר העם? מהעם נמסר בתגובה: אתה, אתה תעזוב אותנו בשקט, יפה נפש שכמוך. אתה אל תתערב. מה רע לנו פה? חמים לנו ונעים לנו. גם אומרים שזאת תרבות גבוהה וגם מביאים אותה בגובה העיניים. בסך הכל מתייחסים אלינו יפה. לא מבלבלים אותנו במחשבות, לא מרגיזים אותנו בתחקירים ולא חופרים לנו כמו שרק הם יודעים. החיים קשים, הפרנסה ברצפה ומה בסך הכל אנחנו רוצים? קצת לצחוק, קצת לשמוח. רואים, שומעים, הולכים ושוכחים. כל אחד צריך לדעת את המקום שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו