בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממלכה או דמוקרטיה

8תגובות

בני בגין הוא לא "הליכוד". פעם פחדו שהוא יהיה "הליכוד" (נצי, קיצוני), היום אפשר רק להתפלל שזה יקרה. למה? מספיק לקרוא את הדברים שאמר לתחנה החרדית "קול ברמה" (לא רשת ב' או גל"צ) יום אחרי שבג"ץ דחה את ההסכם שלו עם תושבי מגרון. בהקשר לביקורת על החלטת בג"ץ אמר בגין: "תודה לאל, ברוך השם יום-יום שיש במדינת ישראל בית משפט שיכול לפסול החלטות של ממשלה. ממשלות ופקידות מטבע בריאתן לפעמים שוגות, לפעמים מעגלות פינות ולא פעם עושות גם עוול, ותפקידו של בית המשפט לתקן את זה. בית המשפט צריך לשפוט בין אנשים לבין המדינה" (חיים לוינסון, אתר "הארץ", 26.3).

אחר כך ענה בגין בחוסר סבלנות לשאלת המראיין, שכנראה ניסה לנגח את בג"ץ: "בג"ץ מבטל החלטות של המדינה? זה לא מעניין, זה כל כך בנאלי. למה כל הזמן צריך להגיד את זה מחדש? חובתו של בג"ץ לפסוק אם הוא חושב לנכון נגד שיקוליה של הממשלה, אני יכול להסכים או לא, אבל זה בכלל לא משנה".

מה יש בדברים האלה? לפני הכל, הסכמה בסיסית על כללי המשחק: בית המשפט מפקח על הממשלה מתוך אינטרס של המדינה שההחלטות הממשלה יעמדו בקריטריונים חוקתיים. כלומר, לא יגרמו עוול.

אם תנועת הליכוד היא סך כל הקולות היוצאים מחבריה (הצעות חוק), אז כללי המשחק האלה אינם "הליכוד". מי הוא "הליכוד"? השבוע השר יולי אדלשטיין. די לקרוא את מה שאמר ל"ערוץ 7" (לא רשת ב' או גל"צ), בעקבות החלטת בג"ץ. הוא כינה את ההחלטה "שערורייתית", והוסיף שכעת תושבי מגרון לא יאמינו לממשלה. למה? כי "הם היו סבורים שבאים אליהם בשם הממלכה ומתברר שהממלכה מדברת בכמה קולות" (חיים לוינסון, אתר "הארץ", 26.3). "ממלכה" זה ההפך מדמוקרטיה. אדלשטיין חושב במושגים של "ממלכה". אולי הוא רואה בעצמו דוכס.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

הבעייתיות הגדולה בעמדות של בני בגין ידועה: באמת נצי, באמת קיצוני. אבל אתו לפחות יש הסכמה על הכללים. עם "הליכוד" נראה שאין הסכמה. בהקשר הזה, ספק אם ביבי הוא "הליכוד".

תצעדי לבד. הכל התחיל ממשחק מחבואים בליל הסדר של כיתה ב'. מישהו צעק שרק מי שהוא אוהד של בית"ר ירושלים יכול להשתתף. עד אז כששאלו אותי אמרתי שאני אוהד של מכבי חיפה. בגיל הזה לאהוד קבוצה זה בעיקר לגלגל את השם שלה על הלשון. באותו ליל סדר המרתי את חיפה בירושלים. לרוב הסיבה לאהדה של "זה ולא זה" היא פרוזאית.

מאז האהדה הלכה וגדלה: צפייה משחקים במגבלות הדת והגיאוגרפיה, קלטות אליפות, שירים, חולצה, צעיף ובעיקר ויכוחים סוערים בהפסקות בבית הספר. אני שולט בכל ההרכבים של בית"ר ובחלק גדול מהמשחקים עד שנת 2002. אחר כך כבר לא. לאט לאט הפסקתי. למה? בעיקר עניין של תפישת עולם. בית"ר עמדה בניגוד לערכים שלי (ערבים, אלימות, שחיתות). גם כשהערכים היו קיימים רק בתחושות.

עד היום יש לי רגש לבית"ר. כנראה תמיד יהיה. כשאלי כהן חזר לאמן, צפיתי במשחק מול מכבי חיפה. סוג של מחווה לעונת האליפות ההיא (97/'96'). כן, הרגש קיים. אבל עכשיו, בעקבות האירוע בקניון מלחה, הוא נהדף מפני רגש חזק יותר - דחייה: קבוצה שמנוהלת על ידי תפישת עולם גזענית של אוהדיה היא קבוצה פסולה. במונחים של ריבונות היא ספק קבוצה. 300 אוהדים שתוקפים שמונה ערבים רק בגלל שהם ערבים, הם בני אדם פחדנים ואוהדים עלובים. אני והם לא חולקים יותר את ההגדרה "אוהדי בית"ר ירושלים".

yair.assulin@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו