בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה מה יש

98תגובות

שלא כמו אוויטה פירון במחזמר הידוע, ציפי לבני אינה צריכה לפצוח בשיר מהמרפסת, אל תבכי בעבורי ישראל. ראשית, משום שאיש לא עומד בכיכרות ומזיל דמעה על מר גורלה. שנית, משום שלבני הביאה את המפלה המביכה על עצמה בעשייה לקויה. ואם מישהו צריך לבכות הרי זו היא, על יהירותה.

כראש המפלגה הגדולה במדינה, היא פשוט פיספסה - זו האמת הפשוטה. מזלה שאריאל שרון אינו עמנו ומעמת אותה עם חומרת כישלונה, ובהזדמנות זו מונע את עלייתו של שאול מופז שכה לא העריך. לבני שגתה לא רק כמנהיגת האופוזיציה אלא לא פחות מזה בניהול מפלגתה. עם ה"נפלא, נפלא" המזלזל שפלטה כשמופז דיבר על הצורך בפריימריס, לא הבינה שהזלזול במופז פעל לטובתו בקרב מצביעי הפריפריה.

בעודה מאבדת את תדמית ציפי המבריקה ומהירת התגובה, גם לא נאבקה נגד ממשלת ביבי, וגם לא רצתה, או לא יכלה, להצטרף לממשלתו כדי להשפיע ולבלום את הדרך ללא מוצא שזו מובילה. חוסר שליטתה בקדימה נראה כרומן למשרתות שאפילו שרה אשתו של אתם יודעים מי לא היתה מסוגלת לייצר. בדומה לח"מ אפשר להניח, שלא מעטים מאלה המאוכזבים מדרכה של הממשלה הזאת, ואף חוששים לגורלה של המדינה ולמצבם האישי, לא יזכרו לטובה את התנהלותה התמוהה של לבני כראש האופוזיציה.

לא נעים להודות שהממשלה הימנית-קיצונית-חרדית ניצחה. היא תמשיך למשול עד שיתרחש אסון בסדר גודל של מלחמת יום הכיפורים פלוס. מוקדם לומר שזו הירייה הראשונה להקדמת הבחירות. תבוסתה של לבני מסמלת מהפך בכיוון היותר ימני. וכשאומרים ימני יש להבהיר, שלא מדובר רק באי ההסכמה לשוב לגבולות 67' אלא בטמפרמנט חברתי שלפיו בשום אופן אי אפשר לסמוך על הצד השני או להידבר עמו. ישראל היא ה"שלייגר עם הראש הקטן", בבחינת עזבו אותנו מראשי הביצה הגדולים כמו דויד גרוסמן, עמוס עוז ומטה ומעלה. העולם כולו נגדנו, כולל כל יפי הנפש בישראל. זה בא לידי ביטוי ברוחות המנשבות מהטריבונות של איצטדיון טדי, ובאווירה של חוסר סובלנות, שאת המזון הרוחני שלה היא מקבלת מ"ישראל היום" בבוקר ומצפיית השיא ב"אח הגדול" בערב.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

התרגיל של מופז, להפיץ כרזה שמתחת לדיוקנו כתוב "מופז, ראש הממשלה", עשה את שלו בפריימריס. אך הוא רחוק מהשגת מטרה זו. בניגוד ללבני, שבקושי ראו אותה בשטח, כשהיהירות והזלזול במבקריה מרוחים על פניה, מופז היה בכל מקום לבוש תמיד בחליפה, עניבה, וריח האפטר-שייב שלו העביר כאילו מסר של מנהיג נולד. בפריימריס האלה הפריפריה ניצחה את תל אביב. אם כי דבריה של רוחמה אברהם ש"מופז יצר מומנטום", לא ממש ברורים.

מופז לא אוהב את דימוי ניצחונו על רקע עדתי. לבני הודחה בצדק, וגם אם במערכה היו יותר מצביעים מאורגנים והופעלו קבלני קולות, לא הייתי מצטרף למזלזלים במופז. אידיאולוג גדול הוא לא. אין בו אותו משהו מדליק וסוחף שמצפים לו ממנהיג כריזמטי. הדבר היחיד שעומד לזכותו: הוא כבר כיהן כרמטכ"ל וכשר ביטחון, ויש לו מן הסתם יכולת ארגונית. יחסית ליאיר לפיד ושלי יחימוביץ', שני עיתונאים בדימוס, יש בו יותר יכולת פעולה מדיבורים.

משקיף ותיק של המערכת הפוליטית מבכה על כך שמופז, שש-שבע שנים אחרי שסיים את שירותו הביטחוני, לא הוציא מפיו אמירה חשובה או הברקה כלשהי בתחום המדיני, הביטחוני או החברתי. זו נקודה שעולה מעת לעת ומשנה לשנה: הגעגועים למנהיגים הטבעיים של פעם, בעלי חזון ואומץ פוליטי, "ועתה המגירה ריקה". דווקא כשסביבנו מתרחשים אירועים חשובים, אין ברזרבואר מנהיגים משכמם ומעלה ובעלי חזון.

בשעה קשה זו, כשרוחות מלחמה סביבנו והממשלה ששה אלי קרב במקום לטפח את השלום - עצם הצלחתו של מופז להדיח את לבני ולהעמיד עצמו בראש מפלגה בת 28 ח"כים אומרת שהוא ודאי ראוי למאה ימי חסד. לא אידיאלי, אך זה מה יש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו