בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי אנחנו, מה אנחנו

40תגובות

החברה הישראלית סובלת מהפרעה זהותית אובססיבית. זה מתחיל בנעורים, כשתלמידי בית הספר עסוקים בקיטלוג המרכיבים של זהותם: מה אתה יותר, יהודי או ישראלי? אתה אוכל גפילטעפיש או חריימה? לפני שהוא יודע למצוא באטלס את פולין ומרוקו, יודע כל נער ישראלי לדקלם שהוא רבע מרוקאי, רבע תימני, רבע פולני ורבע אוקראיני, 32% ישראלי ו-68% יהודי, ושהוא אוהב או לא אוהב חריף.

האי-שקט הזהותי ממשיך ללוות אותנו בבגרותנו, וחרף הציפיות אינו נרגע ככל שישראל מתבגרת. התרבות הפופולרית מאדירה את הזיכרונות מבית סבתא, השיח האקדמי בז לממלכתיות הישראלית אך מלא התפעלות מתת-הזהויות הקבוצתיות. הפוליטיקה הישראלית, שלכאורה מחביאה את "השד העדתי", מכורה לחלוקות וחלוקות משנה, ונגועה עד עצמותיה בסקטורליות וגזענות.

בשנים האחרונות עולה כפורח גל הזהות היהודית. יותר מאשר בכנסים על זוטות כמו הסכסוך וצדק חברתי, אנו מוצפים בסמינרים ותוכניות מנהיגות לבירור הזהות היהודית. אז מה אתם יותר, יהודים או ישראלים?

לפני שבועיים צוטט ב"הארץ" הסופר א.ב. יהושע, החרד מהשתלטות ה"יהודיות" על ה"ישראליות" ("השואה היא כישלון של העם היהודי", 18.3). לשיטתו, הציונות היתה הפעם הראשונה מאז הגלות, שהעם היהודי בחר בעצמו את גורלו. הציונות כוננה "קהילה של הכרעה", קולקטיב שהחליט שהוא חולק שותפות לאומית, שהוא זכאי למולדת, ושאינו מוכן עוד שאחרים יגדירו אותו וינהלו את ההיסטוריה שלו. לפי יהושע, מרגע שהעם היהודי נטל אחריות על עתידו, הוא מחויב להכרעה הזאת, וגם להכרעות הנגזרות ממנה, כמו קביעת גבולות המדינה וביטול הסגרגציות הפנימיות הרגרסיביות.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

ההחלטה להיות ישראלים היתה אמורה להניח מעט לחיבוטי הזהות של העם היהודי. שהלא הישראליות היא הזהות היהודית הטוטלית, וגם הפלורליסטית ביותר, בכך שהיא מאפשרת מגוון דרכים להיות יהודי. אך לא כך קרה. הנה, בשבוע שעבר החליטה קבוצת הורים בתל אביב להקים בית ספר משותף לחילונים ודתיים, שבלבו העיסוק בזהות יהודית. היוזמה נתמכת על ידי ארגון צו פיוס. במקום לעמוד, כמו במדינות מתוקנות, על חינוך ממלכתי מעולה לכולם - יהיו העדפותיהם הדתיות הפרטיות אשר יהיו - מבקשים המקימים ליצור עוד בית ספר אליטיסטי, שיחליש את המערכת הציבורית, גם אם טכנית ישתייך לה.

במקום לחנך לאזרחות ולאחריות חברתית ולחדד מחשבה ביקורתית, הם יטפחו דור של זהותניקים, שיכלו את שנותיהם המעצבות בפלפולים ובצווי פיוס. האם זהו המטען שיצמיח את ההוגים והמנהיגים הישראלים שיקדמו את ההכרעות הדרסטיות שכה נדרשות לנו? הכרעות שאינן דתיות או חילוניות, אלא ישראליות?

טוב שקולות שהיו מודחקים ומדוכאים עולים מהמרתף ומקבלים מקום בקדמת הבמה - את הקיפוח העדתי, כמו את שאלת מקום היהדות, אין לטאטא עוד מתחת לשטיח. אך צריך לעשות זאת מתוך הישראליות ולא מחוצה לה, מתוך האחריות המשותפת שקיבלנו, לא על ידי טשטושה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו