בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזרחים בלי הימנון

162תגובות

בעקבות הרעש סביב שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן, שנמנע מלשיר את ההימנון בטקס מינוי נשיא בית המשפט העליון, לחש-הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו באוזני השופט ג'ובראן, באמצעות עורך הדין יצחק מולכו, שאינו מצפה ממנו שישיר את ההימנון. וכך, בלחישה אחת, נגזר על 20% מהאזרחים לחיות בלי הימנון.

שערורייה! איך ייתכן להפקיר יותר ממיליון אזרחים בלי הימנון? אם לא בשביל ההימנון, בשביל מה נוצרה זקיפות הקומה? נקווה רק שנתניהו ישאיר לערבים את הדגל, שלמרות הסחרחורת, שומר על הראש מורם בעננים.

בדמיוני המזרחי ראיתי את נתניהו מסביר למקורביו את פשר לחישתו המהפכנית: "רבותי, הגעתי למסקנה שאי אפשר לחבר הימנון משותף לשני העמים, אז אין מנוס מלפטור את הערבים מהימנון זה. שיחברו להם הימנון משלהם". בדמיוני המשיך נתניהו את משנתו: "הציונות, עם כל הצער שבדבר, נכשלה בשיתופם של האחרים ביעדים אוניוורסליים, שהם מעבר לשייכות דתית ולאומית". והוסיף נתניהו ואמר: "מה לעשות, לא מוחקים בהינף יד את שנות הגלות הארוכות. נכון שאנחנו מחוץ לגטו, אבל הגטו כבר נצרב בפנים".

שורשי הדילמה שאת מחציתה פתר נתניהו נטועים עמוק בהיסטוריה. ב-1948 לא מדינת ישראל קמה, אלא "מדינת היישוב". סמלי המדינה היו בעצם סמלי היישוב היהודי שכבשו את המרחב הממלכתי: הימנון היישוב, דגל היישוב, גבורת הפלמ"ח של היישוב. והערבים, שנמצאו מחוץ ליישוב, נספרו כנתינים.

במדינה שקמה לא היה שום ניחוח של ממלכתיות או של נורמליות (ההמשך הלא נורמלי הוא שכבר יותר משני שלישים מחייה, היא מתפקדת על תקן אחת הכובשות האחרונות בהיסטוריה). אפשר לומר שהאזרחים הערבים הכירו במדינה, אבל המדינה לא הכירה בהם. אמירה זו יפה גם לסמלי המדינה. גם ההימנון וגם הדגל התעלמו מקיומם של הערבים. וכך, גם במחוזות הסמליים, הערבים היו נוכחים נפקדים.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

העקרונות האוניוורסליים שבמגילת העצמאות הם השתקפות של עקרונות העולם החדש, שיצא מחורבותיו של עולם איום. כשהעניק העולם החדש גושפנקה למדינת ישראל, הוא תבע שתנהג בהתאם לאותם עקרונות. אבל המציאות היתה הפוכה, וכשנטבעה סיסמה סתמית - "מדינת כל אזרחיה" - שהיא מעין אקסיומה שכל כולה ספוגה ואף נוטפת ישראליות, התקבל הדבר כאיום, קיומי כמובן, על היהודים.

אם לא תהיה עוד פעימה ללחישתו, פירוש הדבר שנתניהו מתפקד על תקן ראש הממשלה של הרוב האתני. ובלחישה ההיא הוא שיבח את תגובתו של שופט המיעוט האתני, שכיבד את שירת ההימנון של הרוב האתני.

דמיוני לא הפסיק לקדוח, וכך יצאה לה הודעה מדומיינת במתכונת "נאום לאומה" שנושא נתניהו, וזו לשונה: "אזרחים יקרים. ההימנון הנוכחי אינו מבטא את החברה הישראלית על כל מרכיביה. לכן, הבה נאזור את האומץ לחולל שינוי עמוק. בואו נפרוץ את המעגלים שבהם אנו תוחמים את עצמנו. בואו נחפש את המשותף, ויש המון מהמשותף בינינו. בואו נחבר הימנון שכל אזרח יזדהה אתו". בנקודה זו הפסקתי. חששתי שדמיוני, בהתלהבות יתר, עוד יהפוך את נתניהו לנלסון מנדלה.

איפה מנדלה כשצריכים אותו? זה הזמן לצאת מהגטו בצד האחד ומהניכור בצד השני, לעבר מדינה שתחבק את כל בניה.

Read this article in English: Citizens without an anthem



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו