בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבט לבן, שבט שחור

כשמדברים על "שבט לבן", וממילא גם על שחור, לא מתכוונים ללבן מול שחור במובן של צבע, אלא למשכיל מול הבור, הוולגרי מול המעודן, הרהוט מול העילג, האלים מול המנומס

10תגובות

למחרת הבחירות הפנימיות בקדימה, נשאלה שרת התרבות לימור לבנת כיצד לדעתה תשפיע בחירתו של שאול מופז על המפה הפוליטית. היא השיבה בפסקנות, שלהערכתה למופז אין סיכוי, מפני ש"השבט הלבן יפנה ליאיר לפיד ולמפלגת העבודה".

השיח בישראל נזהר בעיסוק בסוגיות של גזע. הפחד לקרוא לילד בשמו הוא גדול. במקום שאין גזענות גם אין גזענים. ככלות הכל, מי מאתנו יודה בתפישות גזעניות? לא בכדי הדימוי הפיגורטיבי של הפער העדתי הוא השד בבקבוק. אבל, כמו הברווזים בשיר הילדים על הסבתא של אפרים - אחד לבן, שני שחור. כשמדברים על שבט לבן, מדברים גם על שבט שחור.

עכשיו שוו בנפשכם איזו מהומה היתה מתעוררת אילו לימור לבנת היתה מארגנת את הבחנתה בניסוח אחר, למשל: "הפוטנציאל האלקטורלי של מופז מוגבל לשבט השחור בלבד, כל השאר יפנו ליאיר לפיד ולמפלגת העבודה". מיד היה נחלץ הפקק מהבקבוק והשד היה מעורר שיח מתלהם מקיר לקיר, המאשים את לימור לבנת בגזענות, עד כדי קריאה נחרצת לפיטוריה.

הלובן, איפוא, מכבס את המשמעות, תרתי משמע. הוא מאפשר שיח גזעני, לכאורה ללא גזע. אין צורך להסביר או לפרט מי הם בני השבט הלבן, כפי שאין צורך להסביר מי הם בני השבט השחור. זהו סוג של ידע כללי רווח. המוצא במקרה זה - כן חשוב.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

בשעה שקולות רבים בשיח מתעקשים שהפער העדתי בישראל כבר אינו משמעותי, ומטיפים לרב-תרבותיות מחבקת, הנה צץ לו הביטוי הזה שחושף את הכפילות של אותו שיח, המבוסס על הכלה והדרה בו-זמנית.

החברה הישראלית של האלף השלישי היא גרסה מודרנית של 12 השבטים. ובקרב השבטים הללו יש מנעד רחב של צבע עור: לבן, חום ואפילו שחור. לא תמיד אפשר להבחין במוצא על פי צבע העור. מי לא מכיר אשכנזים בעלי חזות כהה ומזרחים בהירי עור ועיניים? לכן עניינו של הביטוי "השבט הלבן" אינו בצבע, אלא ביצירת קו הפרדה ברור והייררכי בין אשכנזים ובין מזרחים. שהרי, בפראפרזה על דברי דוסטויבסקי, אדם מוכיח את שפיותו בכך שהוא מאשפז את שכנו. הצבע, לכן, אינו צבע אלא מערך של סמנים תרבותיים. זה לא הלבן מול השחור, אלא המשכיל מול הבור, הוולגרי מול המעודן, רהוט הלשון מול העילג, האלים מול המנומס, המסורתי מול החילוני, הבובלילים מול הפרידמנים, ובמקרה הנידון - הימני מול השמאלני.

השפה התקשורתית היא תמציתית, מצמצמת ומבוססת על קיצורי דרך תודעתיים, קרי, סטריאוטיפים. בשתי מלים, בסמל או בתמונה, היא מבקשת לכווץ נראטיב שלם. התקשורת היא אתר של שליטה וכוח, היא לא משקפת מציאות אלא מכוננת אותה. הזירה הפוליטית בישראל היא האתר היחיד שבו ניתן לדבר על צמצום הפער העדתי ולמרות זאת, ראש ממשלה מזרחי עוד לא היה לנו.

שאול מופז מגלם בסיפור חייו את מחיקת קו הגבול בין השבטים. הוא מהווה דוגמה לכך שהשבט הלבן הוא קטגוריה מדומיינת. במובנים רבים הוא מייצג את רוב המסמנים של "השבט הלבן", להוציא סוגיית מוצאו כמובן. אבל בדימוי שלו, כמו בדימוי של פוליטיקאים כגון סילבן שלום, בנימין בן אליעזר, משה כחלון, עמיר פרץ ועופר עיני - מהדהדים ייצוגי המזרחי בתקשורת לדורותיה.

מסרטי הבורקס ועד "ארץ נהדרת", צועדים להם בסך מיקו, סלאח, קזבלן, יוסי בובליל, ליטל מעתוק, צמד התימניות, לימור (לא השרה), הפיג'מות, הפילוסים. השיח הנוכחי מתקדם ביחס לעבר, שכן הכתבים והפרשנים הבכירים מודעים לאלמנט הגזעני שבשם הקוד הזה "השבט הלבן". הפתרון שהם סיגלו לעצמם הוא שימוש תחת אזהרה, כלומר, מסתייגים ממנו, אך בה בעת משעתקים אותו בתואנה שמדובר במטבע לשון, אמנם רע לתפארת, אך מדויק בקידוד השבטיות הישראלית, ולכן בלתי נמנע.

אין בזה די. האזהרה ש"הגזענות המגולמת בביטוי הזה מזיקה לבריאות" אינה מספקת. זוהי רטוריקה גזענית והגזענות הורגת. לא פחות.

ד"ר בן חי-שגב מתמחה במחקרי קהל ובייצוג מיעוטים במדיה ומרצה לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו