בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשליות צרפתיות

הרוצח מטולוז הוא הוכחה לכישלונה של צרפת בקליטת מהגריה. בניגוד לאידיאלים, רבים מהם לא נהפכו לצרפתים כבמטה קסם ולא ויתרו על זהותם, אלא נותרו נאמנים לדתם ולמוצאם

5תגובות

אין זה מקרה שבעקבות מעשי הרצח המתועבים שביצע בטולוז אזרח צרפתי יליד צרפת ממוצא אלג'יראי, קוראים עתה רבים בצרפת לעשיית חשבון נפש ביחס לאופן שבו צרפת קולטת את מהגריה.

האידיאולוגיה הצרפתית הרשמית - שאת הדיה ניתן לעתים לשמוע גם בארץ - היא פשוטה ונהדרת: ברגע שהמהגר מגיע לצרפת יהיו מוצאו, לאומיותו ודתו אשר יהיו, הוא הופך לאזרח צרפתי שווה זכויות, שותף למסורת הנאורות הצרפתית, בן למורשת המפוארת של מולייר וראסין, וולטר ודידרו, מונטסקייה ורוסו, ואין זה חשוב מה צבע עורו או רקעו האתני. כולם - צאצאי הגאלים והפרנקים, יהודים ומוסלמים - הם בניה של הרפובליקה האחת והבלתי ניתנת לחלוקה.

זהו ללא ספק אחד מחזונותיה הנאצלים ביותר של התרבות המערבית, והוא גם מומש במידה לא קטנה במשך הדורות. מבחינת סיכויי הניידות החברתית, נהנו ממנה בעיקר - אם כי לא רק - מי שהתחנכו עוד קודם להגירתם לצרפת בבתי הספר הצרפתיים שצרפת הקימה ברחבי האימפריה שלה, וגם מי ששפר מזלם וזכו להתחנך בבתי הספר של חברת "כל ישראל חברים" (אליאנס). אלה תרמו לשיפור השכלתם של יהודים רבים ברחבי מה שנקרא פעם האוריינט, אבל היו, במודע ובמפורש, סוכני התרבות הצרפתית.

רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

אבל היה גם צד אפל למדיניות זו. בבסיסה עמדה ההנחה שהתרבות הילידית של המהגרים באשר הם - בין אם הם פליטים מפולין דוברי יידיש, או מהגרים מאפריקה או מן המגרב - היא נחותה, ולכן עליה להיעלם בעת המפגש עם הצרפתיות.

הרוצח מטולוז הוא דוגמה קיצונית לכישלון של כפיית תרבותה של צרפת על אותם 10% מתושביה המוסלמים, ולניכור הנלווה לכישלון זה. בשנים האחרונות התבטא הניכור בהתפרצויות אלימות של צעירים בשכונות המהגרים. כפי שנמסר, בין הסיבות שהביאו את הרוצח למעשיו היו השתתפותה של צרפת במלחמה באפגניסטאן והאיסור על נשים לעטות רעלה. מסתבר שלמרות החינוך שאמור היה ליהנות ממנו, צעיר יליד צרפת זה לא הזדהה עם הרפובליקה הצרפתית אלא עם אחיו המוסלמים באפגניסטאן הרחוקה, ולא ערכי הרפובליקה החילונית היו נר לרגליו, אלא מסורות מוסלמיות של הדרת נשים.

כל זאת, למרות שההיסטוריה הנלמדת בבית הספר הצרפתי היא ההיסטוריה הצרפתית והספרות הנלמדת היא הספרות הצרפתית. בבית הספר הרפובליקאי אין כמובן מקום לערבית או ללשונות אפריקאיות. אין מלמדים בו את תולדות העמים הערביים או האפריקאיים ובין גיבורי התרבות של החינוך הצרפתי אין אף לא אישיות אחת שמהגרים מוסלמים יכולים לראות בה בבואה של עצמם. וכמובן שהמדינה הצרפתית לא מקימה להם מסגדים ולא מעניקה להם חינוך שיש בו יסודות מוסלמיים, שכן קיימת הפרדה חדה בין הדת למדינה. התוצאה היא, שבתי הספר המוסלמיים והמסגדים היחידים הקיימים הם אלה המוקמים על ידי מטיפים ואימאמים איסלמיסטים, לעתים בתמיכה סעודית.

למרות חלקם באוכלוסייה, עד לאחרונה לא היו צירים מוסלמים באסיפה הלאומית ועד לעלייתו של הנשיא ניקולא סרקוזי, לא היה שר מוסלמי בממשלת צרפת. אם נוסיף לזה את העובדה, שלמעלה מ-30% מן הצעירים בקהילות המהגרים הם מחוסרי עבודה, מתברר כי צרפת נכשלה בקליטת מהגריה לא רק תרבותית ופוליטית, אלא גם כלכלית. רובם מנוכרים עמוקות מן החברה הצרפתית.

הרוצח מטולוז שאב את רעיונותיו ממקורותיו הדלוחים של איסלאם קיצוני, אך העובדה שהוא היה פתוח לרעיונות כאלה היא עדות מצמררת לכישלון של תפישת ההגמוניות התרבותית הצרפתית, המבקשת למחוק את זהותם של המהגרים ולכפות עליהם את מה שצרפת סבורה שהם ערכים אוניוורסליים, אף כי אינם אלא רעיונותיה הנשגבים של צרפת עצמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו