טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אילו נולדתי מזרחית

במעגלי הפעילים לשינוי חברתי יש כמה וכמה טוענים לכתר מייצגי "המזרחים", המסכלים כל שיתוף פעולה, שיח על בסיס שוויוני, או התקדמות אמיתית

תגובות

סטטוס שפירסמתי בפייסבוק באחרונה גרם לי לצנזר את עצמי. הסטטוס עסק בחבר הכנסת אריה ביבי מקדימה. כתבתי, שח"כ ביבי, שמיחצ"ן את הצעצוע החדש שלו - חוק השירה - אמר בקול ישראל כי החוק מקדם גם את "השפה" ו"התרבות" והוסיף, "הייתי באירוע שבו היה המשורר הזה, הררי, נו, דודו אלהרר, והיה על הכיף כיפאק". רציתי לסיים את הסטטוס במלים "ערס פואטי", אבל נמנעתי. חששתי מהמוחבארת המזרחי הגודש את הרשת באחרונה. אמרתי לעצמי: בשביל מה את צריכה את כל אלה על הזנב שלך, שיגידו שאם זה היה דן מרידור, או יובל שטייניץ, או זהבה גלאון, או שלי יחימוביץ', לא היית כותבת כך.

בקיץ האחרון פגשתי פעילים מרשימים רבים, חלקם מזרחים, חלקם לא. רובם רצו מאוד לשתף פעולה עם כולם. פגשתי את ויקי וענונו, מהפעילות הבולטות במאבק על הדיור הציבורי בירושלים, בדירת אמה בקטמון. היא אמרה שגדלה בגטו, שתמיד סלדה מאשכנזים, אבל כשבגרה הבינה שרק שילוב כוחות עשוי להביא לשינוי. פגשתי את חיים בר יעקב מבאר שבע, שהקים אוהל מחאה כבר בשנות ה-90. גם הוא חשב שרק שיתוף פעולה בין-עדתי, בין-מעמדי ובין-מגזרי עשוי ליצור מאבק שיניב תוצאות משמעותיות. כך חושבים גם איציק אמסלם מהמאהל בשכונת התקוה וגדי פרץ מבאר שבע.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

print-image-1.1678935-1
אילן אסייג

הפעילים רוצים להיאבק ביחד. מי שאינו רוצה בכך, מי שמפחד מכך, הם הפירומנים המזרחיסטים, אלה שינפנפו בדגל האפליה העדתית גם אם זאת אינה קיימת, אלה שינסו שוב ושוב להסית את הפעילים נגד אלה שאינם בדיוק כמותם.

פרופ' אוה אילוז כתבה באחרונה: "אינטלקטואלים יכולים ליצור סולידריות היכן שאחרים רואים רק הבדלים; הם יכולים להעניק אומץ כשאחרים חסרים אותו; הם יכולים להשתמש בכעס באופן פרודוקטיבי, היכן שאחרים חשים שנאה. פוליטיקה בדלנית של טינה חייבת להתחלף בפוליטיקה של תקווה" ("אשכנזים במדינה מזרחית", מוסף "הארץ", 16.3). ואני אומרת: הם יכולים, אבל יש ביניהם כאלה שאינם רוצים.

במעגלי הפעילים יש כמה וכמה אנשים הטוענים לכתר מייצגי "המזרחים", אבל בפועל מסכלים כל שיתוף פעולה, שיח על בסיס שוויוני, או התקדמות אמיתית. הם מפרידים, מסיתים ומשסים. כי מה יהיו אותם מייצגים מטעם עצמם, שאינם מאפשרים שיח, מאבק משותף או אופק משותף, אם לא יוכלו למתוח ביקורת על כל התבטאות? מה תהיה הגדרתם העצמית? הפוליטיקה שלהם בדלנית; הם תוקפים את השותפים לדרך, לא את השלטון; הם מהווים הגמוניה המדברת בשם ההתנגדות להגמוניה; כל זהותם העצמית היא תוצאה של המעמד שרכשו, של יכולתם להחליט מי "בפנים" ומי "בחוץ", מי די אוהב-מזרחים ואיזה אשכנזי עדיין לא הכה די על החטא הסוציולוגי.

מבחינה פוליטית הם הולכים בדרכו של השלטון בישראל. כמוהו, גם הם נוקטים גישה סקטורלית ומסיתה. לא פעם בקיץ האחרון אמר לי אחד המזרחיסטים, "תבואי, תתנצלי, תרכיני ראש, אחר כך נראה". על מה אתנצל - על כך שנולדתי אשכנזייה? על מה ארכין ראש - על חטאי מפא"י?

מכל אלה אין לקפוץ למסקנות נמהרות: אינני חושבת שבישראל אין אפליה על רקע מוצא. ודאי שיש. לא רק מזרחים מופלים, אלא גם רוסים, וערבים כמובן, וחרדים. גם אינני סבורה שהמסר המרכזי של הקיץ היה שאין להכיר בפערים, בכעסים, בהבדלים שצריכים להישמר ובאלה שלא. אבל דווקא החורף העלה סומק בלחיי המזרחיסטים המקצועיים. אלה המציעים הסתגרות במקום פתיחת השורות, אלה המסיתים נגד שיתופי פעולה בין-מעמדיים ובין-עדתיים, אלה העוטפים את הצורך הנרקיסיסטי שלהם בהובלה ובמנהיגות באידיאולוגיה בדלנית. למה הדבר דומה? שלא אאפשר לגברים להיות שותפים למאבק הפמיניסטי. זאת פוליטיקה של חלשים, שהרי חיבור הוא כוח. הגישה של אותם מזרחיסטים מנציחה חולשה פוליטית, לא רק זהות בדלנית.

אני יכולה לבצע ניתוח לשינוי מין, אבל לעולם לא אוכל להיות מזרחית. אני יכולה להשתתף במאבקים למען עתיד טוב יותר לכולנו, אבל תמיד יהיו אנשים שיגידו, את לבנה מדי. אני יכולה להושיט יד ולהסביר עד שגרוני ייבש, שרק שילוב כוחות ישנה את המציאות, שהאתגרים שהמציאות הישראלית מציבה מחייבים שיתוף פעולה, אבל מוצאי תמיד יעמוד לי לרועץ. בינתיים יישבו להם ראשי הממשלה הגנריים שלנו, תמיד גברים, תמיד אשכנזים, ויחככו בהנאה את כפות ידיהם: אין צורך בהפרד ומשול, האזרחים עושים זאת בעצמם.

הכותבת מרכזת מאבקים סביבתיים וחברתיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות