בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חרבון חברון

180תגובות

גם גוף מת עוד מפעיל לפעמים כמה מאיבריו בתנועות רפלקסיוויות בלתי רצוניות. המתנחלים משתלטים על עוד בניין, פרקליטם לא מתבייש להציג לראווה את תעלול המכירה ואת נכלול ההשתלטות, השרים עולים לרגל, שר הביטחון מפתיע בפינוי, הימין זועם, שיירי השמאל מברכים, גם אירופה ואמריקה אולי מרוצות - והופ, הצלחה נדל"נית של המתנחלים, אחת ויחידה, סוכלה.

אלמלא היה מעורב בכל זה רכוש פרטי של משפחה פלסטינית אומללה, כי אז היה מדובר בעוד פארסה מעוררת צחוק. אלמלא היה מדובר בקרב מאסף, אבוד מראש, כי אז היה עוד טעם להתקומם.

אין מה להתקומם עוד. מגרון, חברון, חרבון - תם המאבק, נגמרה המלחמה. המנצח הוכרז מזמן, והמפסיד הובס זה כבר, למרות הפינוי של אתמול. עכשיו נותרו עוד רק תנועות המת האוטומטיות: הפינוי הנקודתי כטיפה בים ומחאת השמאל הגוועת.

H2 הוא רובע רפאים זה שנים, מאות דירות נטושות ועשרות חנויות מוגפות, אנדרטה דוממת לאפרטהייד הכי מזוקק והכי לא ניתן להכחשה של ישראל, אבל ה"מחאה" נמשכת: כמעט שנשדד עוד בית קטן בערבה הפרועה. תנו למתנחלים גם את הבית הזה, הוא כבר לא ישנה דבר. תנו להם את מגרון, גם היא כבר לא תעלה ולא תוריד. אפילו 50 הדירות בשכונת בית האולפנה בבית אל לא ישנו עוד את התמונה מעיקרה: הכיבוש מבוסס כפי שלא היה מעולם, סופו רחוק כפי שלא היה אף פעם, והמתנחלים ניצחו בנוק-אאוט מהדהד.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אליכם

עכשיו צריך להניף דגל לבן. להודיע ברבים, שפתרון שתי המדינות סוכל. אין טעם לחגוג את פינוי "בית המכפלה" כי כמותו יש מכפלה של רבבות. אפילו על שלטון החוק כבר קצת מיותר להיאבק: אם המדינה מעזה בחוצפתה לנסות להערים גם על פסיקות בג"ץ, כפי שניסתה לעשות במגרון, כי אז גם זה הולך ומצטייר כקרב אבוד.

אם שכונת האפרטהייד בחברון לא הצליחה לעורר את הישראלים מהאפילה המוסרית שבה הם שרויים - אין אדם הגון שביקר בחברון ולא הזדעזע עד עמקי נשמתו - וחיים חסרי שאלות מוסריות נמשכים באין מפריע כשבחצר האחורית מתקיימת הזוועה הזאת, כי אז מה יש להתרגש מעוד בית שדוד אחד. יילך הבית, יילך עוד בית, הלך מזמן הסיכוי לפתרון.

גם תנועות המת נוגעות ללב. הנחישות של ארגונים פוליטיים דוגמת "שלום עכשיו", "שוברים שתיקה", "בצלם" ו"גוש שלום" שלא לוותר צריכה לעורר הערצה, בארץ ובעולם. אבל קשה להתבשם מהן: הקרב הוא קרב מאסף. "בית המכפלה" פונה, אבל בעליו לא יוכלו כנראה לחזור לחיות בו, בדיוק כמו בקודמו, "בית המריבה" העומד בשיממונו שנים, בדיוק כמו מאות הבתים הנטושים, שרק רוחות הרפאים של הצדק והדמוקרטיה הישראלית עוד מסתובבות בהם. חברון הוכרעה, עכשיו נותר לשאול מה יבוא במקום הפתרון שהומת.

לא יהיו שתי מדינות. כל ילד בגן יודע מה התחליף: מדינה אחת. אין שלישי לו. השמאל הכי רדיקלי בישראל ניצח. הוא אמר מזמן מדינה אחת, כשעוד שיחקנו עם עצמנו בשתי מדינות. אבל עכשיו מדקלמים כולם שתי מדינות במקהלה, רק כי הם יודעים שהרכבת הזאת כבר יצאה מהרציף ושוד הרכבות הגדול הושלם.

מעכשיו צריך רק לדייק בהגדרות: שמאל קיצוני הוא מי שפועל למען המדינה האחת, ואלה הם המתנחלים השודדים, הממסד שמחבק אותם ומרבית הישראלים שאינם נוקפים אצבע לעצור אותם - רוב גדול ומוחלט. הפלסטינים, זאת כבר יודעים כולם, לא הולכים לשום מקום, יש הרי אפילו קומץ מתנחלים שכבר מדברים על אזרוחם. אם גם זה לא תעלול, כי אז הקומץ הזה משלים במוצהר את הניצחון הגדול של השמאל הכי קיצוני שהיה אי פעם בישראל. והמאבק? הוא צריך להתמקד מעכשיו בזכויות האדם. כן, זכויות שוות לכל מי שמתגוררים בישראל הגדולה, כמו שרציתם אותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו