בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשאחמד ישאל: ארזתם לבד?

22תגובות

אשת הביטחון של אל על היתה לבבית. הכל התנהל ברוח טובה, אפילו בעליצות, בלי שמץ של תחושת השפלה. האירוע נמשך דקה, אולי שתיים. אך אף על פי כן, הוא המשיך לנקר בראשי זמן רב לאחר שעזבתי את שדה התעופה.

הכל החל כשבתי ובת זוגי לשעבר הגיעו לשדה התעופה, כדי לטוס חזרה לישראל לאחר ביקור שערכו אצלי, בדלפט שבהולנד. אני ליוויתי אותן. בשדה התעופה ניגשה אלינו הבודקת הביטחונית, לקחה את הדרכונים ועמדה לפתוח בסדרת השאלות המוכרות: ארזתם לבד? מישהו נתן לכם משהו להעביר? אך עוד לפני שפתחה במסכת השאלות היא העיפה מבט בדרכונים, והתסריט הידוע מראש שינה את מהלכו. אשת הביטחון ניגשה לאחראי, אחר כך חזרה והציגה לבת זוגי לשעבר סדרת שאלות הקשורות בשם משפחתה; "מאין השם?" "מסבא שלי" "מאיפה הסבא?" "מתי הוא הגיע לישראל?" "מה פירוש השם?" "מה עשיתם פה?" ואז היא פנתה אלי: "מה אתה עושה פה?" ו"מה הקשר ביניכם?"

בת זוגי לשעבר נאלצה לספר בקצרה את ההיסטוריה המשפחתית שלנו. התשובות לשאלות הפיגו כנראה את חשדותיה של אשת הביטחון. היא חזרה אל האחראי, הדרכונים הוחזרו ושגרת השאלות הרגילה נמשכה כסדרה. "סליחה שאני שואלת", אמרה בת זוגי כתום הבדיקה, "את יכולה להסביר לי מה היתה הבעיה?" "פשוט, השם של הבת שלכם קצת לא רגיל", השיבה אשת הביטחון.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

האסימון נפל, ושנינו פרצנו בצחוק. שמה של בתנו הוא בעל צליל ערבי (אף כי ברחוב התל אביבי הוא נתפש כלא יותר מעוד שם עדכני) ועובדה זו הספיקה בשביל תיוג אתני (פרופיילינג) ובדיקה ביטחונית חריגה. יש לציין שהילדה בסך הכל בת שלוש.

האירוע הזכיר לי כיצד לפני כ-15 שנה, ידיד פלסטיני הסיע את חברו היהודי לשדה התעופה והחליט ללמד אותו מעט על חייהם של הפלסטינים הישראלים. כששאלה הבודקת הביטחונית את החבר היהודי מהיכן חברו, השיב הלה "מטירה". "טירה שבצפון?" שאלה הבודקת. "לא, במשולש", מיהר הידיד הפלסטיני להשיב. די היה בכך כדי שהחבר היהודי יובל אחר כבוד לחקירה מיוחדת. לא עזרה לו העובדה שבאותה עת הוא היה עוזרו של שמעון פרס ונשא תעודה מיוחדת של הכנסת.

לבתי צפוי ככל הנראה עתיד דומה בשדות תעופה, כזה השמור ליהודים החוברים לפלסטינים. ואולם, לגבי אותם יהודים זוהי רק חריגה מהשגרה, או אולי בדיחה עצובה, המראה עד כמה התיוג מגוחך. לעומת זאת, לפלסטינים אזרחי המדינה זו איננה בדיחה כלל. זוהי שגרה בזויה שמנכיחה את אפלייתם.

התיוג בשדות התעופה הוא רק קצה הקרחון של האפליה ממנה סובלים הפלסטינים הישראלים. אולם הוא בעל חשיבות מיוחדת, מכיוון שהוא מתבצע בפומבי לעיני שאר הנוסעים ועל ידי גורמים רשמיים הפועלים מטעם המדינה. את חוסר הנחת ממנו חשו גם שופטי בג"ץ שדנו בעתירה של האגודה לזכויות האזרח, ולכן ביקשו לדעת מדוע לא ניתן להשתמש במכשור מתקדם על מנת לבדוק את כולם בצורה שווה, כפי שנעשה בארה"ב ובאירופה.

אבל שום מכשור מתוחכם אינו יכול להפסיק את התיוג, מפני שהגזענות טבועה עמוק מדי בגנום הישראלי. על כן, הרשו לי להציע פתרון פשוט: יש לחייב את רשויות התעופה להעסיק עובדי ביטחון פלסטינים כשיעורם באוכלוסייה. היום שבו בכל טיסה חמישית יקראו הודא, לינא או אחמד למי שישאל אתכם "ארזתם לבד?", יהיה היום שבו ייפסק התיוג אתני.

אין זה פתרון מופרך. במדינת ישראל קיים חוק המחייב למנות אחוז מסוים של נשים בדירקטוריונים ציבוריים כדי למנוע את אפלייתן. באותה צורה ניתן למנוע אפליה של פלסטינים על ידי כפיית הגורמים המוסמכים לכך, להעסיק אנשי ביטחון פלסטינים.

הכותב עורך מחקר בתר-דוקטורט בדלפט שבהולנד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו