בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המכורים לעדתיות

165תגובות

אווה אילוז, אקדמאית בעלת זכויות, הצליחה לעורר בחודש האחרון מעל דפי עיתון זה דיון סוער ומתמשך. הפרק השלישי של מסעותיה במחוזות העדתיות יתפרסם מחר ב"מוסף הארץ", וסביר להניח שיגרוף שוב שלל תגובות.

אין צורך להסתנוור מההישג. קורת הגג של "השסע העדתי" מספקת תמיד הכנסת אורחים נדיבה וחמימה; כל דכפין ייתי ויאכל. ברוח הפסח, ניתן לברך את אילוז גם בברכת "בוקר טוב אליהו", אם כי הצתה מאוחרת אינה סיבה לגינוי. היא כן עילה לפקפוק בחשיבות טיעוניה.

העניין הוא כזה: בישראל 2012 הדיון העדתי הוא אנכרוניסטי למדי ביחס להווה, וכמעט לא רלוונטי ביחס לעתיד. אין ספק שיש לו משקל היסטורי משמעותי, אבל ההיסטוריה חורגת מתחום העניין של חובביה רק כאשר יש לה השלכות על ההווה והעתיד. הדיון העדתי מאבד בהתמדה השלכות כאלו, וזאת הסיבה להתאדותו. אילוז נדהמת מההשתקה הזאת, אבל יש הסברים שונים להשתקה של דיון. שאלת הכיבוש וההתנחלויות מושתקת בגלל עייפות והדחקה. ערבוב הדת והמדינה מושתק בהשפעת טאבו הנוגע לשאלות של זהות לאומית. השסע העדתי מושתק עקב מועד התפוגה שלו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

כשאילוז ובני שיחה מחלקים ישראלים ל"אשכנזים" ו"ספרדים" או ל"אירופים" ו"מזרחים" הם מסתמכים על גיאוגרפיה ותורשה גנטית. השאלה היא, עד מתי. פעם היה מדובר על הארץ שבה נולד אדם קודם שהיגר לישראל. אחר כך על המקום שבו נולדו הוריו. בימינו, מרבית הישראלים כבר נמנים עם דור הנכדים והנינים. כמו בהקשרים אחרים, מגוחך לפקוד "עוון אבות" על שילשים ועל ריבעים.

התמונה הופכת מופרכת עוד יותר כשמכניסים לדיון את המוני הישראלים שהמכורים לעדתיות מתעקשים להדיר ממנו - "בני התערובת". ישראלים שנולדו להורים ממוצא עדתי שונה (שכאמור, נגזר גם הוא לרוב מארץ הלידה של הוריהם). כמה מטובי ידידי וקרובי משפחתי הם כאלה. לאן לשייך אותם? בסיפור שמריצה אילוז הם שקופים, חסרי זהות. גם יותר ממיליון מהגרים מהגוש הסובייטי ומאתיופיה שהגיעו הנה בשני העשורים האחרונים אינם משחקים בו תפקיד. דיון לאומי שלא חל על ציבור כה עצום הוא בהכרח אנכרוניסטי ולא רלוונטי. יש לישראל די בעיות בוערות גם בלעדיו.

המדהים הוא, שכותרת המאמר הראשון של אילוז היתה "עייפנו מהעדתיות", אבל במרביתו הוא התפלש בה. מאמרה השני חזר על המינונים, ורק נפח מינורי ממנו יוחד לביקורת מודאגת על זקיפת הקומה המעוותת שהציעה ש"ס למזרחים. והלא זה הסיפור האמיתי. בניתוח עתידני, אין כוחות שמאיימים על האופק הישראלי יותר מאשר הבערות והפונדמנטליזם. אינספור מחקרים כבר הוכיחו, שהמשתנה המרכזי בניבוי ההצלחה הכלכלית של אדם הוא השכלתו. זה נכון כמובן גם למדינות.

ש"ס לא המציאה כלום. היא בסך הכל וריאציה עדתית צינית על החינוך לבערות ולבטלה של החרדים האשכנזים, שנוסדה בשנות ה-80 ביוזמת הרב שך וחצרו. כאן אין שום שסע: אלה גם אלה יטביעו בתוך כמה עשורים את המפעל הציוני, ששאף לכונן בארץ ישראל חברת מופת יצרנית בגבולות מוכרים, עד ששקע בכיבוש השטחים ובצורך להנציחו באמצעות קואליציות פוליטיות החותרות תחת יסודות הציונות. זה המלכוד האמיתי שראוי לאינטלקטואלית אכפתית להידרש אליו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו