בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למען ישראל ביתא

עובדיה חזי, רס"ר ופעיל עלייה, 1922-2012

3תגובות

"ראיתי בעיניהם את הכמיהה לעלות לישראל", סיפר בהתרגשות עובדיה חזי כשחזר מאתיופיה ב-1966 ונפגש עם הפלאשים. "כולם רוצים לעלות לארץ ישראל, לעבוד בכל עבודה קשה, והעיקר - לנשק את עפר ישראל וירושלים" (יצחק נימצוביץ, "בזכותם"). מאז הקדיש את חייו להעלאתם ארצה ולקליטתם.

עובדיה חזי, בן להורים יוצאי תימן, נולד באסמרה שבאריתריאה, שם זכה בפרס על הצטיינותו בלימודים מהמושל האיטלקי מרשל אמיליו דה בונו. ב-1935 עלה לארץ, עבד בפרדסי פתח תקוה, ושירת ב"פלוגות הלילה" של וינגייט. במלחמת העולם השנייה הוא שירת בצבא הבריטי, נלחם בגרמנים עם הבריגדה היהודית, נפצע קשה בקרב הסניו, באיטליה, ואף זכה בצל"ש. אחר כך היה פעיל בארגון "עלייה ב'" שעסק בהברחת מעפילים ונשק לארץ. מנישואיו למרגלית ז"ל נולדו רוז, עפרה ז"ל ורמי (רום).

בתש"ח הוא השתתף בכיבוש יפו ומחנה תל ליטווינסקי (תל השומר) והיה לרס"ר בסיס הקליטה והמיון (בקו"ם) במחנה, שהקנה סדר ומשמעת לדורות של מגויסים. יעקב אשכנזי, מדריך טירונים בשנות ה-60, מספר על הרס"ר, שהתהלך זקוף עם תו ההיכר שלו - שפמו העבות - ושאגת ה"גברררר!" שלו הידהדה בכל רחבי המחנה, והיה אימת החיילים, ועם זאת אדם חם ורגיש. אך הוא לא רק הוביל את מסדרי יום העצמאות, אלא אף נפצע בעת כיבוש עזה במלחמת ששת הימים.

בעקבות הביקור באתיופיה, שהיה בעבורו כטיול שורשים, ועם היציאה לאזרחות, הוא התמסר לעניין האתיופי. הוא הזדעזע ממכתב שקיבל מיונה בוגלה, "הרצל של יהודי אתיופיה", על המצב הקשה של הקהילה, ופנה בעניין לנשיא המדינה זלמן שזר. כשהגיע ב-1971 מיכאל אשכול מאתיופיה הוא לקח אותו אל הרב עובדיה יוסף, כדי שייווכח כי למרות התפישה הממסדית, הפלאשים הם יהודים, ויש להחיל עליהם את חוק השבות. הרב התרשם: "דבריו נגעו ללבי ונפשי כאחד, כאיש לוחם ואמיץ למען עמו ושעומדים לו זכות אבותיו, שאביו היה רב ראשי ליהודי אסמרא, והוא הוכיח לי שאכן גם היה השוחט בבריגאדה היהודית במצרים ולמד תורה ומצווה, ויודע בדברי חכמים וקורות הדורות". בפברואר 1973 כתב הרב יוסף לחזי מכתב מכונן בתולדות העלייה מאתיופיה: "באתי למסקנה שהפלאשים הם צאצאי שבטי ישראל שהדרימו לכוש... הם יהודים שחייבים להצילם מטמיעה ומהתבוללות, ולהחיש עלייתם ארצה, ולחנכם ברוח תורתנו הקדושה ולשתפם בבניין ארצנו הקדושה ושבו בנים לגבולם".

אלא שהממסד המשיך להתנגד לעלייה מאתיופיה, וחזי, ממייסדי הוועד הציבורי למען יהודי אתיופיה, פעל למנוע את גירוש העולים שהגיעו לארץ בדרכים נפתלות, כמו אברהם אידרא, שאותו החביא בכפר המכביה מאימת השלטונות. בעקבות מבצעי "משה" ו"שלמה" היה פעיל נמרץ למען קליטת העולים בחברה הישראלית והעצמתם.

במקביל, נטל לידיו את המשמר האזרחי בצהלה, שהוא היה אחד מראשוניה. השכונה סבלה ממכת פריצות שבוצעו בידי נוער עבריין מנווה שרת הסמוכה. בהנהגתו התרחב המשמר האזרחי, חזרה תחושת הביטחון והודות לפעילות חברתית מסורה נערי נווה שרת רכשו מקצוע והתגייסו לצבא. הרס"ר הגאה נותר תמיד בכושר, ובגיל 86 זכה במקום הראשון בתחרות תקיעה בשופר, בסגנון תימני-אתיופי: 24 שניות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו