בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

או לחיות או קוטג'

תגובות

טלוויזיה אחרת. השבוע שודר בישראל הפרק הראשון (הכפול) של העונה החמישית בסדרה האמריקאית "מד מן". בארצות הברית הוא שבר את שיאי הרייטינג. מה יש בסדרה הזאת? מבחינת "צבעוניות", כמעט שום דבר. כלומר, אין סיפורי אהבה סוערים או תעלומות או מתיקות הגורמת לצופה להרגיש טוב יותר עם עצמו. להיפך: עלילה פרוזאית כמעט לגמרי של משרד פרסום אמריקאי בתחילת החצי השני של המאה ה-20. הסדרה מלאה בהסתכלות ביקורתית על ה"אמריקאיות".

מה יש בה בכל זאת? עלילה רב שכבתית, המורכבת ממספר גדול מאוד של פרטים קטנים, הפזורים על פני פרקים רבים. הסיפוק בצפייה הוא בצירוף הפרטים: לא במובן של פתרון תעלומה, אלא במובן של הרכבת תמונת חיים שלמה. עד לפני כמה שנים סדרה כמו "מד מן" היתה נחשבת לכישלון בטוח, לסדרה לבודדים. לפני עלייתה היא אכן סומנה ככזאת. ההצלחה הקיצונית של הסדרה בקרב הקהל האמריקאי (וגם הישראלי) מלמדת, שאין בהכרח סתירה בין דיוק, מורכבות, עדינות וביקורתיות לבין רייטינג, כלומר, כסף. אולי להיפך.

בישראל "מד מן" משודרת בכבלים (הוט 3). היא היתה צריכה להיות משודרת ברצועת הפריים טיים של ערוץ 2. מה מונע ממנה להגיע לשם? בעיקר אי הפנמה של הלקח הנ"ל. בישראל נעשות סדרות טלוויזיה מצוינות, חלקן מצליחות בעולם. אך כאן הן נידונות להידחק כמעט תמיד לשוליים, כלומר, מחוץ לרדאר של הישראלי הממוצע. מקומה של סדרת טלוויזיה איכותית הוא בשוליים של לוח השידורים. איכות שווה שוליים. אותו גורל יש היום גם לסרטים דוקומנטריים. גם הם, אגב, מביאים רייטינג לא רע בעולם. קיומה של טלוויזיה איכותית בפריים טיים הוא קודם כל אינטרס של הטלוויזיה עצמה. ובעניין הטענה ש"זה לא מביא רייטינג" - "מד מן" מוכיחה שאין לה רגליים.

כרוניקה של מריחה. התבטאות ראש הממשלה השבוע בדבר הצורך להעלות את מחירי הדלק, בין היתר כדי לממן רכישות נוספות של כיפת ברזל, היא הצעד הסוגר של מהלך שהתחיל לפני כמה חודשים. איזה מהלך? ראשיתו בדרישה לקצץ בתקציב הביטחון. מה היתה אז תגובת צה"ל (משרד הביטחון)? סחטנות. אם יקצצו בתקציב הביטחון, איימו, צה"ל לא ירכוש עוד כיפות ברזל, ואת הכיפות שכבר יש לו יציב רק ליד בסיסי צה"ל.

צה"ל מנהל אתנו משא ומתן. צה"ל מוריד אותנו על הברכיים.

השלב הבא היה חיסול זוהיר אל קייסי, מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית. החיסול תוכנן כמה ימים מראש. כלומר, לא היה צורך מבצעי מיידי. התוצאה: טילים על יישובי הדרום. מה הקשר? כמה ימים קודם הוצבו בעוטף עזה כל הסוללות של כיפת ברזל, מוכנות לפעולה. התוצאה: יירוט אחר יירוט. תמונות מרהיבות של גראדים מתפוצצים בשמים כאילו מדובר ביום העצמאות.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

שר הביטחון הכריז אז על כיפת ברזל כעל "פרויקט חירום לאומי". חשוב לזכור, ככלל: "פרויקט חירום לאומי" שווה רמיסה של האזרח, היחיד, בפני הלאומי-הכללי. התודעה הישראלית קנתה את כיפת ברזל כמשיח החדש. מה ישראל (אתם) צריכה עכשיו? כיפות ברזל. הרבה. מי ידאג לכך? משרד הביטחון. מה הוא צריך? הרבה כסף.

לפחות חלק מהציבור, שמחה בקיץ על יוקר המחיה, בלע לחלוטין את המסר הגס: לחיות או לאכול קוטג'. אם עד לפני חודשים מספר תמכה דעת הקהל בקיצוץ בתקציב הביטחון לצורכי רווחה, עכשיו הצורך בהגדלתו (על ידי רכישת כיפות ברזל) נהפך לסיבה מוצדקת - מהסוג שאומרים במבט ישיר ורציני אל מצלמות הטלוויזיה - להכבדת הנטל גם בדברים אזרחיים אחרים (דלק). מבחינת צה"ל - זהו, זה בסדר, הושלם המהפך התודעתי. אפשר להמשיך לבזבז.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו