בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחירות לחרדה

80תגובות

לא מכבר הוצבה בגוש דן כיפה אדומה. לתושבי תל אביב המודאגים הובהר, שמדובר בחיפוש מיקום מתאים אם יהיה בכך צורך. קרי, אם יהיה איום טילים על תל אביב. כשבמקביל דלף מדיוני הקבינט מה עלול להיות מספר הנפגעים בתל אביב בזמן אמת, אין פלא שכשהאזעקה הופעלה השבוע בטעות בחלק מתל אביב - לא מעט מתושבי העיר נתקפו בחרדה. משרד הביטחון מיהר להתנצל, אך מי שחווה את הצפירה החסיר מן הסתם פעימה בלב. בזמן אמת, פיקניק זה לא יהיה.

ערוץ 10 חשף השבוע, שבדיוני הקבינט העריך נציג צה"ל, כי במקרה של התקפת טילים בעורף יהיו כ-300 הרוגים "בלבד". מלחמת לבנון הראשונה, שבה פיזרו תושבי לבנון אורז על חיילינו, הסתיימה בניגוד לתחזיות על 48 שעות כעבור 18 שנה ו-1,216 הרוגים. כשמדינה שלמה מתייסרת על חייל שנחטף וחוותה בריחה המונית מתל אביב בימי הסקאדים מעיראק, אין פלא שהעיר העברית הראשונה נהפכת לעקב אכילס ולמטרה נחשקת בצד האיסלאמי.

תחזיות כאלה ממש מוציאות את אהוד ברק מדעתו. הוא יוצא בחימה שפוכה נגד מה שהוא מכנה זריעת בהלה ומסע הפחדה. מלחמה זה לא פיקניק, התבטא באחרונה. "בשום תרחיש אין 50 אלף, 5,000 או 500 הרוגים". נו טוב, עכשיו הורידו את מספר ההרוגים המשוער ל-300. ונניח שהמספר הזה נכון, אתם יודעים מה יעשו לוויה אחת ליום ובתי חולים עמוסים בפצועים ובתים הרוסים למורל הלאומי? אז מה המשחק הזה במספרים? האם אנו ב"בזאר פרסי" או בשוק ניירות ערך בחיי אדם בבורסה?

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

דוד בן גוריון כיהן כ-13 שנה כשר ביטחון, ומעולם לא דיבר על מספר ההרוגים לא בפומבי ולא בעקיפין. בתקופתו, כשזיכרון השואה היה קרוב, הוא היה רגיש במיוחד למשמעות הסמלית של פגיעה בתל אביב; במבצע קדש ב-1955 דאג לכך ששתי טייסות צרפתיות יגנו עליה.

כשמדינה יוצאת למלחמה, ממשלתה צריכה להביא בחשבון מה יהיה מחירה בדם וברכוש ואיך זה ישפיע על המורל. אין בעיר צפופה כתל אביב נסים כפי שיש במרחבי הדרום. הטילים המכוונים אליה, הן בנפח, הן בדיוק, הם שיקול חשוב בכל מבצע מלחמתי יזום.

הדיון הפומבי, הניחושים וההערכות הם שערורייה. לא חכם, לא מדויק, ומעל לכל, משגה פסיכולוגי. מה בסופו של דבר צריכה האם היהודייה להבין מכל אורגיית ההפחדות של מנהיגינו? שהמטרה שלשמה קמה ישראל - לבנות מקלט בטוח ואיתן לעם היהודי - לא הושגה? ומה אפשר להסיק מההכרזות וההכנות הנסתרות של ביבי וברק, שהחיים בישראל תלויים על חוט השערה, והעיקר זה לדאוג למקלטים ולמסיכות גז?

ואכן, מה עושים הורים אחראים או מודאגים? מבריחים את ילדיהם לחו"ל? כשמנהיגי האומה תולים את ביטחוננו על זקניהם של אחמדינג'אד וחמינאי, מה הם משדרים? שאין לנו ביטחון במדינה היהודית? אין פלא, שרבים מצטיידים בדרכוני ארצות מוצאם. היהודי הנודד הולך ונולד מחדש בארץ שהבטיחה לו ולבניו עתיד ובעיקר ביטחון.

לא אחת אני נתקל בצעירים אחרי צבא שמתלבטים אם להמשיך לחיות בארץ. לא כל כך מטעמי פרנסה, או מחיר הקוטג', כמו החשש המכרסם שממלחמה למלחמה המדינה אולי לא תשרוד. נתניהו, מלא מעצמו, הראה לנו השבוע באמצעות המחשב כמה הוא טוב וכמה הוא מוצלח בניהול המדינה, אפילו אישר פינוי בית בחברון, תארו לכם.

מזמן לא ראיתי ראש ממשלה כה מלא מעצמו כביבי. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם מה שקורה בפועל. משקיף פוליטי הבקי ברזי השלטון אומר לנתניהו באמצעות הח"מ במלים לא ממש פרלמנטריות: "במקום לעשות אבו-עלי על איראן, תפסיק לעשות במכנסיים מול המתנחלים, שהם גם פורעי חוק וגם הורסים את החלום להקים מדינה יהודית".

כן, מלחמות גורמות לאבידות. לא נגררים אליהן בחוסר מחשבה תחילה. הניצחון האמיתי טמון ביכולת של מנהיגות חכמה להביאנו למדינה בגבולות בטוחים שכיף יהיה לחיות בה ולשיר בליל הסדר את תהילתה.

Read this article in English:From freedom to fear



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו