בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפנים את הזיכרון

3תגובות

היה צריך לקרוא פעמיים את הידיעה כדי להאמין: ארכיון קול ישראל יפונה לטובת חדרים למנהלי רשות השידור (אמילי גרינצווייג, "הארץ", 2.4). מנהלים אכן נחוצים לקיומם של מוסדות, וחשוב שיהיה להם מקום להוציא ממנו את רעיונותיהם. אבל ארכיון אינו מחסן של חפצים. ארכיון הוא הצופן התרבותי שלנו. אפשר לשמר אותו באמצעים דיגיטליים, אבל אסור לוותר עליו.

לישראלים יש כנראה יותר מדי היסטוריה. שאם לא כן, אי אפשר להבין לאן נעלמו חמישה מתוך ששת התקליטים שעליהם נחרטה ההקלטה של הכרזת העצמאות בה' באייר תש"ח; איך קרה, שאוסף הספרים של הביבליוגרף גצל קרסל נרכש על ידי אוניברסיטת אוקספורד לאחר שנדחתה הצעתו להעניק אותו כמתנה לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בגבעת רם; ואיך העזו גופים אוניברסיטאיים בישראל לאפשר את מכירת הארכיון של המשורר יהודה עמיחי לאוניברסיטת ייל.

פינוי של ארכיון ממקומו מעיד לא רק על בוז לעבר הקרוב, אלא גם על בורות מבעיתה ביחס לעיתונאות כמקצוע. עיתונאי מגיע לבשלות רק משעה שיש באמתחתו די מידע זמין כדי להציב את ההווה בהקשר רחב יותר, כשהוא מסוגל להגיב על דברי מרואיין באזכור אמירות קודמות שלו, כשהוא יכול לפרש עובדה עכשווית על ידי שליפת מידע קודם.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

למשל, העובדה שבורמה (מיאנמר) סוחרת במט"ח אינה מעניינת כשלעצמה, אלא בהקשר של ההסתגרות המוחלטת של המדינה מפני כל גורם זר במשך שנים. כך גם הביקורת של השר משה כחלון על העמותות המעבירות מצרכים לפסח לנצרכים: היא חשובה כי מאחוריה חבויות אמירות על התאיינותם מוסדות הסעד של המדינה. באין ארכיון, ספק אם ההקשרים יוזכרו. עולמנו יתקיים בזמן הווה בלבד.

היתרון העצום של ארכיון "קול ישראל" טמון בממד העומק שהוא מעניק לעיתונאים, גם אם החלו בעבודתם רק באחרונה. בהקשר של העיתונות העכשווית הדברים מהותיים שבעתיים: בעלים של גופי תקשורת פרטיים וממלכתיים מעדיפים לפטר עיתונאים ותיקים שמשכורותיהם גבוהות ולגייס צעירים בשכר נמוך. התוצאה היא ויתור על עשרות שנים של ניסיון וצבירת ידע, ובמונחים ארכיוניים - במחי מכתב פיטורין נגוז הארכיון האנושי שבנו כתבים ועורכים בתחומים מובחנים. במקומם מצוותים לסיקור צעירים מוכשרים שטרם צברו ידע, ומי מהם שיועסקו מעתה ב"קול ישראל" יוגבלו למקורות מידע אקראיים שמישהו החליט להעלות לרשת האינטרנט.

כשגישה כזאת מובעת במוסד הכפוף למשרד ממשלתי מתעורר החשד, שתכליתה לרצות את הפריץ. כתבים לא יוכלו לחזור להצהרות נושנות של פוליטיקאים - שמבטיחים משהו שאינם מקיימים כבר שנים, או סותרים את המצע שהציגו טרם בחירתם - ולהלבין את פניהם.

בפינוי הארכיון יש גם אמירה כללית על היחס למידע. עובדות הן עניין משני. תחקירים קולניים חשובים יותר מעיגון מידע גלוי בתוך הקשר, והפופולריות חשובה יותר מכל. בלי ארכיון ייהפכו גם החדשות הממלכתיות לקצף על פני המים, אחיות לאחים גדולים ולשורדים VIP.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו