לא מבינות בביטחון

רוית הכט
רוית הכט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רוית הכט
רוית הכט

מכל אשדות המלים שנכתבו ונאמרו על הגרעין האיראני - מעטות בלבד נהגו בידי נשים. נשים כותבות על המחאה החברתית, מנתחות את המצב הלא מספק של נשים בעולם, בודדות אף מעזות לדבר על נושאים "גבריים" יותר, כמו פנסיה ומסים. אבל כמעט אף אחת לא מעזה להתעסק בהארד-קור: החיים והמוות נשלטים עדיין בידי גברים. למה? כי אנחנו לא מבינות בביטחון.

נבחרות הציבור שלנו - המפסידה (ציפי לבני) והמנצחת (שלי יחימוביץ') - שמרו עד כה על דממה מעורפלת, ולמעט הצהרות נוסח "כל האופציות על השולחן" ו"פתרון צבאי צריך להיות הפתרון האחרון", לא תמכו בתוקפנות שהפגין בנימין נתניהו בוועידת אייפא"ק וגם לא גינו אותה.

כשיחימוביץ' נאלצה להתייחס לעניין היא אמרה, כי סוגיית הגרעין האיראני מלווה בפטפטת בלתי נסבלת בשעה שדווקא השתיקה יפה לה. אבל כיצד יכולה מי שמתיימרת לכהן כראש הממשלה הבאה לעבור בשתיקה על מופע ההפחדה שהעלה נתניהו בשם מדינת ישראל? מדוע נדמה לשונה המושחזת, שהפליאה להכות את נתניהו (בצדק) בתחום החברתי? אולי בכלל היא מסכימה אתו? לא נדע לעולם.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

גם אם יחימוביץ' היתה פוצה את פיה, סביר להניח שדבריה לא היו נלקחים באותה רצינות כמו דברי מאיר דגן, או אפילו דן מרידור ובני בגין. בישראל קיימת מסורת ארוכת שנים של הדרת נשים מהספרה הביטחונית, שלמרות העלייה בחשיבות הנושאים החברתיים, עודנה הלחם והחמאה הקיומיים. נשים אינן יכולות להיות אוטוריטות ביטחוניות.

בקבינט המדיני-הביטחוני לא חברה ולו אשה אחת (לימור לבנת היא משקיפה חסרת זכות הצבעה). בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, המונה 16 חברים, חברות שתי נשים. במטכ"ל, המונה 24 מפקדים, מכהנת אלופה אחת, אורנה ברביבאי, ראש אכ"א. זהו תפקיד חשוב, שאין לזלזל בו, אולם אפשר להקביל אותו לפוזיציית מנהלת משאבי האנוש בחברות רבות, שבהן הגברים הם האמונים על פעילות הליבה. אף על פי שצה"ל הוא הצבא היחיד בעולם המנהיג גיוס חובה לנשים, אשה מעולם לא שימשה בו בתפקיד מבצעי בכיר. באנגליה כבר עמדו כמה נשים בראש ה-MI5, ארגון הביון הבריטי. האם מישהו מעלה על דעתו שאשה תכהן בתפקיד ראש השב"כ או ראש המוסד בישראל?

הסיבות למצב בלתי הגיוני זה - במיוחד בעידן שבו לוחמה מבוססת על אמצעים טכנולוגיים מתקדמים ולא על לחימה פיסית, שבה לחוסן הגברי עשוי להיות יתרון כלשהו - אינן רק חיצוניות. גם הנשים פוטרות את עצמן מדריסת רגל בתחום. אליס מילר הגיעה עד בג"ץ במלחמתה על הזכות להיבחן לקורס טיס. לפניה ואחריה העדיפו מאות אלפי נשים להמשיך לעשות קפה ולהעביר את השירות הצבאי "בראש קטן".

הרווח משילוב נשים בספרה הביטחונית יהיה לא רק שלהן. נשים נחשבות לתוקפניות פחות, ויש להן לגיטימציה תרבותית להביע רגשות, נכסים שיכולים לקרר קונפליקטים רבים קודם שהם מידרדרים להתלקחות רצחנית. כעת, כשהחרבות מצטחצחות, הגיעה שעתן של הנשים ליטול חלק בגרעין הקובע, ולא להסתפק בהקשבה עיוורת לגנרלים. מי יודע, אולי אם יותר נשים - ולאו דווקא כאלו העוטות על עצמן שריון של גבריות מבורזלת - היו לוקחות חלק בהנהגת העולם, אחיותיהן לא היו צריכות לדאוג בימים אלה לניקיון המקלטים.

Read this article in English: When women speak out on the core issue

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ