בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורשתו של עם מגורש

10תגובות

בימים האחרונים של אוקטובר 1938 גורשו מגרמניה לפולין כ-6,000 יהודים, ויש האומדים את מספרם ב-10,000. הם חיו בגרמניה שנים ארוכות, ילדיהם גדלו וחונכו במדינה, ולרבים מהם פולין היתה ארץ זרה לגמרי. אבל לא היתה להם אזרחות גרמנית והממשל הנאצי החליט לסלקם מחשש שעקב תקנות האזרחות שהתקבלו בפולין, הם לא יורשו לחזור יותר לשם.

המגורשים התקבצו בעיירת הגבול זבונשין, מחוסרי מגורים של ממש, חשופים לקור ולמחסור ותלויים לחלוטין בארגוני סיוע יהודיים. לא מעט מקרי התאבדות התרחשו שם. עמנואל רינגלבלום, לימים היסטוריון גטו ורשה, שפעל בארגון סיוע לפליטים, כתב לאחד מעמיתיו: "נדמה לי כי גירוש כה פראי ונטול רחמים כגירוש גרמניה לא ידע אי פעם קיבוץ יהודי". הוא כמובן לא יכול היה להעלות בדמיונו איזה אופי יישאו הגירושים שיגיעו כמה שנים מאוחר יותר.

בימים אלה עומדת הממשלה להחליט מה ייעשה בכ-700 (ויש המעריכים כ-1,500) הפליטים מדרום סודאן שחיים כאן. ביניהם יש לפחות 400 ילדים אשר גדלו וחונכו בישראל, עברית היא שפתם ודרום סודאן היא עבורם ארץ זרה. ההבדלים בין מצבם של יהודי גרמניה ב-1938 לזה של פליטי דרום סודאן בישראל ב-2012 ברורים, אבל חשוב שהלקח ההיסטורי יוזכר בדיון שמתנהל סביב כוונת שר הפנים אלי ישי להחזירם לארצם.

הסכנה הנשקפת לחייהם של פליטי דרום סודאן שיוחזרו בכפייה לארצם גדולה לאין שיעור מזו שנשקפה ליהודים שגורשו לזבונשין ב-1938. גורמים בינלאומיים מציינים, כי המצב במדינה הצעירה שהוקמה בקיץ 2009, לאחר עשורים של מלחמת אזרחים עקובה מדם בין הצפון המוסלמי לדרום הנוצרי, עתיד להגיע לכדי קטסטרופה הומניטרית ממש.

לפי מסמך שפירסם לפני כחודש מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הנשען על מקורות מערביים ונתוני האו"ם, בדרום סודאן אחד מכל שבעה ילדים צפוי למות לפני גיל חמש. למחצית מהאוכלוסייה אין גישה למי שתייה ראויים, רק לרבע מהאוכלוסייה יש גישה לשירותי רפואה בסיסיים, וקרוב ל-80% תלויים למחייתם ביכולתם לגדל בעצמם את מזונם.

דרום סודאן מידרדרת במהירות למלחמה חדשה עם צפון סודאן, הנשלטת על ידי הנשיא עומר אל-באשיר, שב-2008 הוצא נגדו צו מעצר על ידי בית המשפט הפלילי הבינלאומי, בחשד לאחריותו לביצוע רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה בדארפור שבמערב סודאן.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

חוקרים מערביים העוסקים בזיהוי ואיתור מוקדי סכסוך שבהם יש פוטנציאל להתפרצות מעשי אלימות ורצח המוני, תמימי דעים כי דרום סודאן היא אחת המדיניות המצויות בסיכון גבוה ביותר מבחינה זו.

לכאורה, הסכסוך הוא על רווחי שדות הנפט העשירים של דרום סודאן. לפני שהוכרה עצמאות הדרום סיפק הנפט כ-50% מהכנסותיה של סודאן. כיום נמצאים אוצרות הטבע האלה בשטחי הדרום. משטרו של אל-באשיר העמיד בפני נשיא הדרום, סאלווה קייר, שורה של תביעות, בעיקר דרישה לתשלומים בלתי אפשריים על העברת הדלק שמופק בדרום, דרך הצינור העובר בשטח הצפון. בתגובה החליטה דרום סודאן להניח צינור אלטנרנטיבי, שיעביר את הנפט לנמל בים האדום דרך שטחה של קניה. הסכסוך הזה הביא כבר להפצצות מהאוויר של צבא הצפון על ריכוזי פליטים בדרום סודאן, הפצצות שגרמו לאבידות רבות בנפש.

כמו במקרים אחרים שבהם התרחשו רצח עם וטבח המוני, גם כאן נוח לעולם למצוא צידוק לאי-עשייה. הטענה שמושמעת אפילו על ידי הממשל האמריקאי היא, כי מדובר רק בסכסוך כלכלי, שפתרונו יימצא בדרך של פשרה. אבל בהתחשב במשטרו האיסלאמי הרצחני של אל-באשיר, הרואה את המלחמה בדרום סודאן כחלק ממאבק דתי ואתני, אלה טענות ציניות שתכליתן רק לשמש תירוץ להימנעות מפעולה.

ישראל מציינת בחודש הזה את יום הזיכרון לרצח העם הנורא מכל שהיהודים היו קורבנותיו. היא גם דורשת מהעולם, כפי שעושה בנימין נתניהו בכל הזדמנות, לזכור את הלקחים ממנו. ממי שדרש זה כבר ללמוד את הלקח של התחמקות מהפצצת אושוויץ, אפשר לצפות כיום, שימנע את גירושם של פליטים חסרי הגנה לאזור שבו נשקפת להם סכנה אמיתית של סבל ומוות.

פרופ' בלטמן הוא ראש המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו