יוחזר משה

סיוון מס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
סיוון מס

איזו מהומה היתה קמה, אם איגוד הרבנים החילונים היה מפרסם הגדה של פסח בלי אחד מגיבורי הסיפור; למשל, בלי אלוהים. אפילו בסיפור המקראי אלוהים היה זקוק למשה, נראה שגם אנחנו לא נוכל להזיז מהלכים בהיסטוריה היהודית בלי מנהיגים אנושיים.

בחג הזה כולנו מסכימים על דבר אחד לפחות: "והגדת לבנך ובנותיך". ההגדה מדגישה, שיש לספר את סיפור יציאת מצרים כאילו היינו עבדים במצרים. והנה, אף שנדרשנו מהתורה לספר על יציאת מצרים "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", עורכי ההגדה העתיקה בחרו לספר את הסיפור בשונה מהאופן שבו הוא מופיע בתורה. משה הוגלה מהסיפור, וגם אהרון איננו בהגדה - יש בה בעיקר אלוהים. כפי שנאמר בהגדה: ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

אבל האם זה כל מה שאנחנו רוצים לומר לילדינו בליל הסדר? האם באמת מספרים אנחנו להם את סיפור יציאת מצרים כפי שאנחנו רואים אותו? סדר פסח הוא הזדמנות לשיח משמעותי שבו "הפה שח". אפשר להעלות בו שאלות אתיות כמו נתן אלתרמן בשירי "מכות מצרים", או לשמוח באביב על ידי הוספת שירי אביב והקראת שיר השירים, המבטא אהבה ותשוקה.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

עורכי ההגדה חששו אולי למעמד הבלעדי של אלוהים, אבל בימינו המושג אמונה עבר מתיחה. יש הרואים עדיין ב"אמונה" מלה בתחום הדתי, אבל יש גם אפשרות אחרת. לטעמי, אין אדם שאינו מאמין. יש המאמינים שהתורה משמים ואלוהים משגיח ונותן שכר ועונש, ויש המאמינים בצדק, ביושרה, בשוויון, בריבונות ואחריות אנושית. יש המאמינים בכל אלה, ויש המאמינים רק בחלק - אבל אין אדם שאינו מאמין. כולנו מאמינים בהרבה דברים.

רוב היהודים החילונים מתייחסים אל אלוהים בסובלנות - כל עוד הוא רק חלק מהפסיפס התרבותי שלנו. חילוניות יהודית בעיני איננה העדר יהדות או העדר חגיגה יהודית, או העדר אהבה יהודית, או העדר לימודים יהודיים. חילוניות יהודית היא כל זה ביחד, אבל בלי קמעות, הבטחות או איומים של כוח חיצוני שיעשה בשבילך את מה שאינך יכול לעשות בעבור עצמך.

התפישה היהודית הזאת, של עברי המתחדש בארצו במושגים אוניוורסליים חדשים, היא שעמדה בבסיס הציונות והקמת המדינה. כיהודייה חילונית, אני מוצאת את היסודות של השקפה זו גם במקורותינו ובעיקר בתנ"ך.

משה פעל מתוך בחירה, קבלה ואחריות, התמודד עם מציאות קשה ביציאה ממצרים, בהליכתו במדבר ובעצירה על סף הארץ המובטחת. ולו בשל כך, יש להחזיר אותו לסיפור יציאת מצרים בסדר הפסח.

חובתנו לזכור את גיבורי תרבותנו כשם שחובתנו לזכור את אלה שמתו במלחמות ישראל. אסור לנו להשתמט מחובתנו לזכור - זיכרון פעיל. לכן יש להמשיך להכריז ולדרוש בכל הזדמנות: יזכור עם ישראל, ולא אף אחד אחר במקומו.

מעכשיו נספר בליל הסדר ביציאת מצרים וגם במשה רבנו, וכל המרבה הרי זה משובח.

הכותבת היא הרב החילונית הראשונה בישראל ודיקן "תמורה יהדות ישראלית" השייך לארגון "פנים"

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ