חרדת הימין ממהפך וריסוק הדמוקרטיה

ספי רכלבסקי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ספי רכלבסקי

בנימין נתניהו פועל להכחדת הביקורת השיפוטית, לשם הנצחת שלטונו. להבדיל מרבים במרכז-שמאל, יודע השלטון הימני שהפער הקובע אינו בין המפלגות אלא בין הגושים. פער שבסקרים הוא מצומצם ושביר. לכן הכרחי לדידם להעביר ברוב ה-65 הימני-הדתי הנוכחי חוק, שיאפשר הצבעה מחו"ל בבחירות הבאות. ובלא מורא בג"ץ - אין גבול.

אין המדובר "רק" בהוספת הצבעת המהגרים מישראל, שכדרך הפזורות ימניים מארץ האם. ישראל מתייחדת בשיעור עצום של אזרחים שבחרו לגור במקום אחר: פרומיל מההולנדים, אחוז מהאמריקאים - לעומת 20% מהישראלים. הכמות מייצרת הבדל מהותי. אך הייחוד הישראלי האמיתי הוא בחוק השבות. זה שמאפשר התאזרחות מיידית ליהודים.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

מהרגע שתאופשר הצבעה בחו"ל, שום סעיף לא יחסום את גל ההתאזרחות לצורך הצבעה. אוכלוסיות יהודיות מאורגנות המבקרות בארץ ללימודים קצרים בישיבה ושאר עניינים יחומשו בשדה התעופה בדרכון ישראלי ובזכות הצבעה. אפילו ביקור חד פעמי אינו הכרח. ג'ונתן פולארד נהפך לאזרח ישראל מתא כלא זר. שר הפנים בהוראת שעה יכול לאזרח יהודים גם ממרחק. מאות אלפי מצביעי ברוקלין הנה הם כאן.

זה לא רק פוליטיקה. התשובה האמיתית של הימין הדתי לשאלה הדמוגרפית היא הצבעת יהודים בחו"ל. נתניהו נוהג כבר עתה כ"מלך היהודים". שהותו בארצנו הנידחת היא רק בשליחות מחוז הבחירה האמיתי שלו באייפא"ק. אבל זה גם פוליטיקה. נתניהו בשלטון כי הבין טוב יותר מהמרכז-שמאל, שבישראל הגושים אינם הדבר החשוב ביותר. הגושים הם הדבר היחיד. למי יש 61?

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

מקום המדינה ועד למלחמת יום כיפור הסתיימו הבחירות באותה תוצאה בדיוק. 75-77 מנדטים לגוש הלא-ימין הלא-דתי. היו שינויים קטנים בין המפלגות אך בכך אין משמעות. המלחמה יצרה את השבר. מיד אחריה ירד גוש הלא-ימין ל-66 מנדטים. ב-1977 התחולל המהפך. לד"ש לא היה שום קשר אליו. הסיפור היה ירידת גוש הלא-ימין לראשונה מתחת ל-61 המכריעים - ל-57 מנדטים. כך זכה גוש הימין-הדתי לרוב של 63 מנדטים. ישראל חדשה נבראה.

יצחק רבין - שהיה הראשון שחצה שוב, ב-1992, את הסף עם 61 מנדטים בדיוק - עמד בשלושת התנאים ההכרחיים לשינוי בישראל: מוכרחים להשיג רוב של 61; חייבים להיות מוכנים להישען על המפלגות שהן לא-יהודיות בעיקרן ולהיות מוכנים למשול בעזרתן בפועל; צריך לרצות לשנות את ישראל מן היסוד.

מי שהפנה את גבו לשלושת התנאים התרסק. שמעון פרס התבזה ב"תרגיל המסריח" כי היו לו רק 55 מנדטים, ושום גורם בימין-הדתי לא יחבור ללא-ימין כשאין רוב בלעדיו. אהוד אולמרט לא הבין את חסד ה-70 מנדטים שהושג בזכות אריאל שרון, וביזבז את ימיו על הירשזוניות. ציפי לבני וחבריה לא הבינו שלש"ס מגיעים רק כשיש כבר גוש סגור עם המפלגות הלא-יהודיות בעיקרן.

האם יבינו שאול מופז, שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד את ההכרחי? את מה שבלעדיו לעולם לא יהיה שלטון? ייתכן שכן. מופז נתן לכך שני סימנים גם בהיבחרו בזכות בוחרים לא-יהודים וגם בתמיכתו בנוסחה היחידה למשא ומתן - זו שמבטיחה לפלסטינים שטח זהה בדיוק לזה שנכבש ב-1967. מדינה על בסיס גבולות 67' בחילופי שטחים 1:1.

בניגוד לפרשנים סגורי עיניים, הסקרים מתחילים לתת לכך סיכוי. אחרי שבמשך רוב כהונת נתניהו דישדש גוש הלא-ימין באזור ה-50-52 מנדטים, בחודשים האחרונים - עם עליית העניין החילוני בבית שמש, בחוק טל ובהצטרפות לפיד - קפץ "הגוש" לאזור ה-56. זאת עדיין לפני שינוי דרמטי באחוזי ההצבעה. שינוי אפשרי ביותר, כנגזרת מהתחדשות המחאה, שתשלח את אזרחי ישראל שנואשו בחזרה לקלפיות. ועוד בלי השלכות המלחמה המתוכננת. מאז 73' כל מלחמה עם קורבנות הביאה למהפך פוליטי.

מול האפשרות הריאלית למהפך בישראל, מתכנן השלטון היהודי של נתניהו את ביטול הביקורת השיפוטית והצבעה אנטי-ציונית וצינית מחו"ל. אסור לתת לו לרסק את הדמוקרטיה.

Read this article in English: The real calculation

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ