בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל ממשכנת את שלום ילדיה

99תגובות

מבוכי המחלפים והכבישים בואכה ירושלים מספרים על מתכננים, שרים, ראשי עיר וקבלנים שחושבים אמריקה. התרגלנו לממדים שמגמדים את כל מה שאינו אספלט: אנשים ועצים, למשל. התרגלנו ל"פתרונות תחבורתיים" זוללי טבע. מה עוד שכאילו בלי כוונה, פתרונות תחבורתיים אלו מרסקים מרקמים חברתיים קיימים.

לו היה מדובר רק בשרים ובמתכננים ובאספלט, ניחא. אבל ה"לחשוב אמריקה" נהפך לתכונת אופי. ה"לחשוב אמריקה" מנחה את החברה הישראלית-יהודית במדיניותה כלפי האינדיאנים שלנו. למה שנצליח פחות מארה"ב, קנדה, או אוסטרליה, שבתהליך התהוותן והתעצמותן מחקו - כל אחת בדרגה שונה - את החברות והקהילות שחיו שם? למה שלא יישכח לנו מה שנשכח למדינות שמציגות עצמן כמעוז הנאורות? עכשיו, כששרידיהן של האומות הראשונות מעזים לדרוש זכויות, שותפות במשאבים ופיצויים - הם כבר לא מסכנים את הלבנים ואת שלטונם. אז גם אנחנו: נתאפק עוד 20, 50 שנה, נמשיך לחמוס את העז והגבעה ולכתוש את הרש, לעודד הגירה, לקנות ולהכניע הנהגות, להתחמש ולצאת למלחמות. עד שהמטרד - של ישות לאומית, תרבותית ופוליטית שדורשת את זכויותיה - ייעלם.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

כה הגיוני מסלולה של חשיבה זו, שהרוב הגדול בישראל לא מתעניין בשיח על פתרונות. הוא כמובן לא מתעניין בכל העובדות והפרטים שרוקמים יחד מציאות בזויה ונבזית, של שלטון ישראלי עריץ על עם אחר. מה שמעניין את הרוב הוא אם יש שקט ביטחוני, ואם אין - כמה צה"ל חזק וכמה פסוקי תנ"ך מוכיחים את בעלותנו.

אבל למרבה האושר וההקלה, הפלסטינים הם עם אחד (שלא כמאות שהיו באמריקה) ותהליך ההתיישבות היהודית לא הכחיד אותם. אנחנו בעידן אחר ובאזור אחר. החשיבה בגדול שוכחת שבניגוד למודל החיקוי הנערץ הננו רק מיעוט במרחב. והמרחב משתנה, ודורש לשנות את כללי המשחק שנוחים לישראל ולארה"ב.

השאלה האמיתית איננה אם הפתרון הוא "שתי מדינות" או "מדינה אחת". ההיסטוריה ממילא אינה מכירה שלבים סופיים: כל שלב מוביל לאחר. גם חזונות אינם מה שחסר. על חזונות להתפתח ולהשתנות במהלך המאבק לשוויון ולצדק - אחרת ייהפכו לגולאגים. השאלה היתה ונשארה כמה עוד שפיכות דמים, סבל ואסונות יידרשו עד שיתפורר משטר האפליה וההפרדה היהודי שפיתחנו ב-64 שנים.

הפלסטינים העניקו לנו, לישראלים, סולם שהיה חוסך מאתנו ממדי סבל ושכול שהסבנו להם. סולם שעליו נטפס לשלב היסטורי שבו נתקבל באזור כשכנים, שגם להם שורשים במקום וזכויות - ולא רק כפולשים תוקפניים. אבל ממשלות ישראל, בגיבוי מצביעיהן, הפילו את הסולם. הן ידעו היטב למה עליהן לסכל את שלב שתי המדינות (בנוסחתו המקורית). שלב זה היה סולל את הדרך לתצורות אחרות של חיים יחד של שני העמים. אלא שהבסיס וההיגיון של תצורות אלו מחייב ויתור על ההגמוניה והעליונות היהודית.

וזה חייב להיאמר: בשביל ההגמוניה ישראל ממשכנת את שלום ילדיה וחיי נכדיה, יחד עם שלומם וחייהם של ילדי ונכדי המרחב כולו.

Read this article in English: Thinking America



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו