בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רפלקס שמאלי מסוכן

73תגובות

מעט מאוד דברים אפשר לעשות בתשע דקות. אפשר לשלוק ביצה קשה. אפשר להרתיח מים לקפה. אפשר לרפרף על כותרות העיתון. לא הרבה יותר מזה. אבל למחנה המתקרא שמאל בישראל די היה בתשע דקות מרגע פרסום תזכיר חוק יסוד: החקיקה כדי לקרוא אותו, לנתח את כל סעיפיו, לחשוב על משמעויותיהם ולצאת בגינוי גורף נגדו, מלווה בזעקות שבר קורעות לב על קץ הדמוקרטיה. תשע דקות של חסד ניתנו לתזכיר החוק הכל כך חשוב הזה, עד שגם הוא הוכפף לשיח הרדוד של מלחמת בני אור בבני חושך. שיח ששולטת בו בעיקר הבורות, שאין טובה ממנה להשתיק דיונים ציבוריים חשובים ולהותיר אותנו רק עם ססמאות מתלהמות ומשחקי מלים מתחכמים סביב בנימין נתניהו וולדימיר פוטין.

לכאורה אין בכך הפתעה. בעידן ההתנהלות לפי כותרות העיתונים שאנו מצויים בו, מתנהל מרוץ שבו כל אחד רוצה להגיב ראשון, שהרי הראשון שמגיב הוא לא פעם היחיד שמצליח להשחיל אמירה לחדשות ובכך מקבע את "הישגו". מה שחמור הפעם הוא שגם לאחר ארבע יממות השיח נותר תקוע באותם מי אפסיים, עם אותה טרמינולוגיית פחד של קץ הימים, או בניסוח של אחת ממעצבות דעת הקהל בראיון ברדיו: "אם החוק הרע הזה יעבור אפשר לסגור את שלטון החוק". וזה כבר לא מגוחך אלא מסוכן.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

מסוכן, כי החוק הזה חשוב וחיוני מאוד דווקא לאלה שמבקשים לבצר את הדמוקרטיה הישראלית ואת כוחו של בית המשפט העליון. מסוכן, כי אם תידחה חקיקת החוק הזה, הדה-לגיטימציה של בית המשפט העליון תימשך וביותר ממובן אחד בצדק. בית המשפט העליון ניכס לעצמו, בניגוד לכוונתה המוצהרת של הכנסת, את יכולתו לבצע ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת ולקבוע כי חוק הוא אנטי-חוקתי. הוא עשה זאת בלית ברירה, על רקע השיתוק שאחז בכנסת, וכדי להגן על המוכים, המובסים והמוחלשים מפני כוחו וחוקיו של הרוב. אבל הוא עשה זאת בדרך עקומה, כשעצם כינון החוקה מוטל בספק ובלי הרשאה מוסמכת של העם.

עשייה זו גררה ביקורת עצומה עליו גם בתוך הקהילה המשפטית. את קריאות "מי שמך?" הראשונות השמיעו פרופסורים למשפט חוקתי באקדמיה שלנו, שאיש לא חושד בהם כי הם משתייכים למחנה בני החושך. עשייה זו גם הביאה לכרסום באמון הציבור, שחלקים גדולים ממנו ראו בכך ניסיון להחיל בישראל דיקטטורה שיפוטית של אנשים לא נבחרים. כל אלה הביאו לכך שבית המשפט העליון חשש ביותר מדי מקרים לעשות את מלאכתו ולהגן על המוחלשים (למשל בעתירה לביטול חוקי הקיצוץ בקצבאות של נתניהו בשנת 2003), כי הוא חסר לגיטימציה משפטית וציבורית לעשות כן.

חוק יסוד: החקיקה מתקן את כל אלה. הוא מייפה את כוח העליון לבטל חוקים. הוא מאשר את העובדה שיש לנו חוקה גם אם היא עדיין לא חלוטה. הוא ישתיק את אלה שששים כל כך לקרוא "מי שמך?" כלפי העליון בכל פעם שהחלטה שלו לא משרתת את האינטרסים שלהם. בכך הוא מבצר את כוחו וסמכויותיו של בית המשפט העליון, מקבע את רעיון החוקה בישראל ומחזק את הדמוקרטיה.

נכון, יש מה לתקן בהצעה. מוטב שהרוב שיאפשר לכנסת להתגבר על פסילת העליון יהיה מספר הגדול מהרוב הקואליציוני אותה שעה, אבל זה כבר דיון משני. אם ימשיך השיח הציבורי לדשדש ברדידותו הוא עלול להביא להפלת ההצעה וזה יהיה הרבה יותר מסוכן מהמצב הקיים, כי זה יאיין לחלוטין את הביקורת השיפוטית המעטה שקיימת כיום. השמאל הדמוקרטי אמור להיות הראשון להבין זאת ולתמוך בחוק, גם אם המציע הוא, רחמנא ליצלן, יעקב נאמן, וגם אם זה אומר פחות כותרות להציג לבוחריו.

Read this article in English: Nine minutes to bash a good bill



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו