בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גרמשי בנווה תרצה

49תגובות

אילו אנטוניו גרמשי היה ישראלי, ייתכן שאחד הספרים המשפיעים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20 לא היה נכתב כלל. בנובמבר 1926 נעצר גרמשי, המנהיג הפוליטי והאינטלקטואלי של המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, בידי השלטון הפשיסטי של בניטו מוסוליני ונידון ל-20 שנות מאסר. טטיאנה שוחט, גיסתו היהודייה, ביקרה אותו בתכיפות רבה, והביאה עמה, באישור מנהל הכלא, מספר מוגבל של ספרים, כתבי עת וכלי כתיבה. גרמשי בילה שעות מדי יום בכתיבה. בשלב מסוים הוא הועבר לכלא אחר, שבו מת, 11 שנים לאחר שנכלא.

לאחר מותו, שוחט נכנסה לתאו, נטלה עמה את 33 המחברות שמילא בכתב ידו, ודאגה להוציאן לאור. "מחברות בית הכלא" נהפכו לחיבור החשוב ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20 על הקשר שבין שליטה תרבותית ושליטה פוליטית. במשפט של גרמשי הכריז התובע בתיאטרליות: "צריך למנוע את פעילותו של המוח הזה ל-20 שנה לפחות". ואולם, סיפור כתיבתן של "מחברות בית הכלא" היה לאחד הסיפורים הגדולים של ניצחון רוח האדם במאה ה-20.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

בראשית החודש פירסם בית המשפט העליון הישראלי פסק דין, שבו נדונה השאלה כמה ספרים יכול אסיר להחזיק בתאו. שירות בתי הסוהר הוציא כללים עדכניים בנושא, שעיקרם הגבלת מספר ספרי הקריאה שאסיר רשאי להחזיק בתאו בכל רגע נתון לשלושה. שתי אסירות, הכלואות ב"נווה תרצה" לתקופות ארוכות, והאגודה לזכויות האזרח, עתרו נגד חוקיות ההגבלה. השופטת דורית ביניש (שאליה הצטרפו השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר) דחתה את העתירה. היא הכירה בכך שהגבלת מספר ספרי הקריאה פוגעת בחופש הביטוי של האסירים, ולפיכך גם בכבוד האדם שלהם. ואולם, לדבריה, "היתרון המושג בהגבלת כמות הספרים, בדמות שמירה על הביטחון והסדר בתנאי כליאתם של האסירים, עולה בחשיבותו על הפגיעה קטנת ההיקף בחופש הביטוי של האסירים".

אינספור מלים נכתבו על הקשר הייחודי שבין בני אדם לספרים שהם קוראים, על העונג שבמפגש מחודש עם ספרים שנקראו בעבר, העונג שבעיון בהם ואפילו בעצם ההתבוננות בהם וההיזכרות בחוויית הקריאה הראשונית. אינספור מלים נכתבו על הסירוב העיקש של בעלי ספרים להיפרד מהם, גם כשהספרים מאיימים לגדוש חללים מצומצמים, גם כשהם מתבלים, ואפילו כאשר אנשים קרובים מבקשים לשאול אותם. ברשת ב' משודרת כבר שנים פינה בתוכנית "קול שישי", שבה מאזינים מבקשים, לא אחת בערגה ובהתרגשות, ממאתר הספרים איתמר לוי שישיג העבורם עותק של ספר שקראו וכבר אינו ברשותם. שום דבר מהקשר המיוחד הזה שבין בני אדם לספרים אינו נזכר בפסק הדין של ביניש. מבחינתה, ספר קוראים ומחליפים בספר אחר.

מן הראוי שבית המשפט העליון יקיים דיון נוסף בעתירה. על כף המאזניים מונח לא פחות מאשר משקלה של רוח האדם במשפט הישראלי.

פרופ' מאוטנר הוא מרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו