כל הזכויות בפנקס קטן

מתן גוטמן-צרובה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מתן גוטמן-צרובה

בקומדיה ההוליוודית האחרונה שראיתי, "רח' ג'אמפ 21", שני שוטרים לא מוכשרים במיוחד מושעים מתפקידם משום שלא הצליחו לדקלם לחשוד שהם עצרו את "אזהרת מירנדה" (הזכויות החוקתיות המוקנות לכל חשוד, כפי שנקבעו בפסק הדין מירנדה נגד מדינת אריזונה). בסצינת הסיום המשעשעת מצליחים שני הלא יוצלחים לבצע את מעצרם המוצלח הראשון, תוך כדי שהם צועקים את "אזהרת מירנדה" לחשוד ששוכב ירוי על הכביש.

מעבר לפן הבידורי, הקומדיה הזאת מדגימה את מעמדה של החוקה בארצות הברית. אין כמעט ילד אמריקאי שאינו מכיר בעל פה את המבוא לחוקה. הדיון הציבורי, לאו דווקא המשפטי, רווי בטיעונים על הפרשנות הראויה של החוקה או הצעות לתיקונה. החוקה גם תופסת מקום מרכזי בכל דיון ציבורי וחדשותי, ומקבלת ביטוי באמנות, בספרות ובקולנוע.

בימים אלה, עם התחדשות הוויכוח על היחסים בין הרשויות הפוליטיות והרשות השופטת, בעקבות הצעת חוק יסוד: החקיקה, נדמה לי שיותר חשוב דווקא להדגיש את השקט התקשורתי והציבורי המחריש אוזניים שבו אנו מציינים 20 שנה לקבלתם של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.

לעומת הגאווה האמריקאית, נראה שבישראל אנו מתביישים בזכויות שהוקנו לנו. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו התקבל בכנסת בתקופת ממשלת הליכוד בשלהי שנות ה-80, ב"שעת חסד מיוחדת במינה... לאחר משא ומתן ארוך ויסודי בין מפלגות הבית, ובעיקר בין הגוש הלא דתי לגוש האורתודוקסי", כפי שציין פרופ' אמנון רובינשטיין, אשר בשיתוף פעולה וירטואוזי עם שר המשפטים אז, דן מרידור, וחברי כנסת נוספים, הצליח לגבש הסכמה רחבה על חוק היסוד החשוב ביותר שהתקבל במדינה ישראל מאז הקמתה.

החוק מעגן את זכותו של כל אדם בישראל לחיים, לכבוד, לחירות, לקניין, לפרטיות ועוד. אך למרות מגילת זכויות מפוארת זו, הוא אינו תופס מקום של כבוד בשיח הציבורי הישראלי (בניגוד לשיח המשפטי). אני מתקשה להיזכר מתי במחאה החברתית האחרונה הועלה לדיון ציבורי (לא משפטי) הטיעון שיש לפרש את חוק היסוד ככולל "זכויות חברתיות". לצערי, רבים מאזרחי המדינה כלל אינם יודעים מהן הזכויות המוענקות להם בחוק זה, או שאינם מודעים לקיומו כלל.

אין לכחד, עדיין יש פולמוס על המהפכה החוקתית, מעמדם ופרשנותם של חוקי היסוד וסמכותה של הרשות השופטת. תזכיר חוק יסוד: החקיקה, שתכליתו לאפשר לכנסת לפעול בניגוד לפסיקת בג"ץ, הוא עדות ישירה לדבר. במדינות דמוקרטיות רבות מתקיימים ויכוחים דומים. כך או כך, על עובדה אחת אין ויכוח: חוקי היסוד הללו הוענקו לנו על ידי נציגינו בכנסת. אולם באופן פרדוקסלי, במקום לנצל את העובדה שחברי הכנסת התעלו על עצמם והעניקו לנו מגילת זכויות מרשימה למדי, אנו ממעטים להשתמש בה במרחב הציבורי.

תזכיר חוק יסוד: החקיקה מלמד כי ככל הנראה, חוקה שלמה ומלאה לא תהיה לנו בקרוב. הרשויות הפוליטיות ממשיכות במפעל חוקי היסוד ובניית חוקה פרקים-פרקים, בהתאם ל"החלטת הררי" משנות ה-50. על כן, הבה נהיה גאים בזכויות ובחוקי היסוד שכבר הוקנו לנו. למשל, ניתן לייחד לכך יום - "יום חוקי היסוד" - שבו במערכת החינוך ובמסגרות אחרות ילמדו על אודות חוקי היסוד ומשמעותם.

אפשר גם לחלק לכל אזרח שמקבל תעודת זהות פנקס קטן ובו חוקי היסוד. כך נשריש את היסודות הדמוקרטיים ואת ערכי המדינה, ניצור גורם מאחד לכל חלקי האוכלוסייה נפקיע את השיח החוקתי מהמשפטנים, נהפוך אותו לפופולרי ונעשיר את הדיון הציבורי.

הכותב הוא עורך דין וסטודנט לתואר שני במשפטים בהרווארד

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ