בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המיתוס של בארי גולדווטר

המתמודד הרפובליקאי הכושל של שנות ה-60 אמנם הוביל את מפלגתו למפלה ניצחת, אבל מאז המפלגה הרפובליקאית רק התחזקה והשרישה את האידיאולוגיה השמרנית בדעת הקהל

2תגובות

מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1964 הנחילה תבוסה קשה למפלגה הרפובליקאית. נשיא אמריקאי מכהן, דמוקרט בשם לינדון ג'ונסון, הביס את המועמד הרפובליקאי בארי גולדווטר, סנטור מאריזונה שניצח רק בשש מדינות וזכה רק ב-52 אלקטורים מתוך 538. תבוסתו גררה גם תבוסה מוחצת של המפלגה בבחירות לבית הנבחרים.

גולדווטר היה שמרן קיצוני ידוע. הוא התנגד בחריפות להתערבות הממשל הפדרלי בכלכלה, לחוק זכויות האזרח מ-1964, שהוציא מחוץ לחוק את אפלייתם של השחורים, והטיף למדיניות חוץ וביטחון תקיפה ולעומתית כנגד העולם הקומוניסטי. נקודה זו נוצלה במיוחד בתעמולת הבחירות של ג'ונסון, שהשתמש בהתבטאויות של גולדווטר בזכות השימוש בנשק גרעיני בווייטנאם, כדי להציגו כאדם קיצוני שאינו כשיר להיות נשיא ארצות הברית.

גם המנהיגות של המפלגה הרפובליקאית באותם ימים לא היתה מאושרת ממועמדותו. בבחירות המקדימות היא תמכה ברובה ביריבו המתון, המיליארדר נלסון רוקפלר. אבל המפלגה הרפובליקאית התאוששה מהפסדה ב-1964. מאז היו לה לא מעט נשיאים, היא הגדילה בהרבה את ייצוגה בבית הנבחרים וגם השרישה את האידיאולוגיה השמרנית בדעת הקהל. שורה של נשיאים וחברי קונגרס רפובליקאים, עיתונאים והוגי דעות שמרנים הטמיעו בחברה האמריקאית את העקרונות של חירויות האזרח המעוגנות בחוקה, ממשל קטן, התערבות מינימלית של הממשלה בכלכלה והורדה מתמשכת של המסים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

אי-פי

המפלגה הרפובליקאית, שפעם היתה מעוז של המצדדים בהתבדלות אמריקאית מהעולם, אימצה גישה של תקיפות והקרנת כוח ועוצמה צבאיים ככלי להשגת השפעה על המתרחש בעולם. הוגי דעות שמרנים טוענים שגישה תקיפה זו היתה הזרז להתמוטטותה של ברית המועצות בסוף שנות ה-80.

גולדווטר היה נואם מוכשר ומערכת הבחירות סיפקה לו פלטפורמה להפיץ את משנתו השמרנית. הוא מצא צעירים רבים שהזדהו עמו. הבולטים שבהם היו רונלד רייגן, שהשתתף לראשונה באופן פומבי בקמפיין בחירות בתמיכה בגולדווטר, רץ בעצמו למשרת מושל קליפורניה ב-1966 ואף היה הנשיא בשנות ה-80, וג'ורג' בוש האב שהיה הנשיא בשנות ה-2000.

ואולם, הניצחונות היחידים של גולדווטר בבחירות היו במדינת הולדתו, אריזונה, ובמדינות הדרום: אלבמה, מיסיסיפי, ג'ורג'יה, לואיזיאנה ודרום קרוליינה. היתה זו הפעם הראשונה שהמפלגה הרפובליקאית זכתה שם בבחירות. זה לא הרבה, אבל הדרום, שהיה עד אז דמוקרטי, הפך למעוז שמרני שמצביע בעקביות בעד מועמדים רפובליקאים.

המיתוס של גולדווטר מרחף מעל הפריימריס הנוכחיים. מיט רומני, מולטי-מיליונר, חבר מפלגה ותיק שהוכיח את עצמו כמושל מוצלח במדינת מסצ'וסטס ושלפי סקרים רבים יכול להתמודד מול אובמה, התקשה להתמודד מול מועמדים שנראו כתמהונים חסרי סיכוי וכסף, שהיכו בו בכל מדינה שיש לה רקורד של תמיכה ברפובליקאים.

המועמד היחיד שנשאר כרגע במרוץ, רון פול, מזכיר יותר מכולם את גולדווטר. הוא אינו נרתע מן הממסד הרפובליקאי שעומד לצדו של רומני וממשיך להציע את הצעותיו השמרניות. לדעתו, נקודת המפנה של ההיסטוריה הפוליטית האמריקאית התחוללה בשנים 1913 ו-1914, עת נוסד הבנק המרכזי (פדרל ריזרב) וארה"ב החלה להישאב לסכסוכים באירופה. הקמת הבנק המרכזי איפשרה לממשל, בתהליך היסטורי שהסתיים ב-1972, לנתק את הדולר מבסיס הזהב ולהדפיס כסף. הכסף איפשר לממשל להישאב למלחמות ברחבי העולם ולייצר ממסד ביטחוני-כלכלי אדיר, שהעצים את כוחו מול האזרח הקטן.

רון פול מציע לקטוע את התהליך באמצעות ביטול יכולתו של הממשל להדפיס כסף. בלי כסף לא יוכל הממשל לממן מלחמות יקרות ברחבי העולם, מה שיחזיר את מדיניות החוץ האמריקאית לנתיב של התבדלות ואת מדיניות הפנים של ארה"ב למאה ה-19, אז לא היו בה תוכניות סיוע פדרליות.

מיט רומני מוביל בבחירות. המכבש של רומני, שמורכב מכספו ומתמיכת הממסד הרפובליקאי - וזה תמיד רוצה במשרות ובהשפעה שניצחון בבחירות לנשיאות מביא אתו - הצליח לדרוס את דגי הרקק שיצאו נגדו.

רון פול נשאר המתמודד היחיד מולו. עד עכשיו הוא אמנם זכה במספרים נאים יחסית למועמד קשיש וחסר ניסיון ניהולי, שמציע הצעות רדיקליות, אבל תמיד סיים במקומות האחרונים. עכשיו יש לו הזדמנות להיכנס לנעליו של גולדווטר ולנהל קרב אמיתי, לאור הזרקורים, על נשמת אפה של המפלגה הרפובליקאית. אם ימצא תומכים כספיים שיתמכו ברעיונותיו, לא מן הנמנע שהחיזיון המרתק של הפריימריס הרפובליקאיים יימשך עד לכינוס המפלגה בטמפה.

הכותב הוא בעל תואר שני בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו