בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצילו! השמאל חוזר

57תגובות

לא לדאוג, זה קורה בצרפת. לא כאן. הסקרים האחרונים מראים בפירוש, שהציבור הצרפתי נוטה לתמוך במועמד הסוציאליסטי פרנסואה הולנד ולא בנשיא ניקולא סרקוזי. לסקרים יש להתייחס בזהירות, אבל נראה שהצרפתים אכן קצו בשלטון הנוכחי. לזהירות תורמים שני גורמים נוספים: ההימנעות הגדלה בקרב בעלי זכות הבחירה והעובדה ששיטת הבחירות לנשיאות מבוססת במידה רבה על המרכיב האישיותי, לא המפלגתי.

מדובר למעשה בבחירה בשיטת האלימינציה: בסיבוב הראשון משתתפים כמה מועמדים, שלרובם אין סיכוי להיבחר. הללו משתמשים בבחירות לנשיאות כדי לחזק את מעמדם הפוליטי בעיקר לקראת הבחירות לבית המחוקקים, וגם להשפיע על שני המועמדים לקראת הסיבוב השני. אבל בסיבוב השני, הקובע, נדרשים הצרפתים לבחור בין שתי אפשרויות המייצגות לעתים תכופות (מדי) בחירה בין רע לרע פחות.

סביר להניח, שלפחות חלק מהתמיכה הנוכחית בהולנד, שאינו שופע כריזמה (אפילו חיוור, אף שהוא אדם חביב, בעל חוש הומור ואינטליגנטי) - אינה קשורה לעמדותיו, אלא לסלידה ולכעס שצרפתים רבים חשים כלפי האישיות של סרקוזי. ואף על פי כן, אין ספק שהשינוי שהצרפתים מחפשים איננו רק אישיותי, אלא גם מהותי.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

בצל המשבר הכלכלי, שאיומיו העתידיים חמורים מאלה שצרפת כבר חוותה, האבטלה הגואה, המתחים המחריפים בין מהגרי העבודה לבין הצרפתים ה"ותיקים" ובין הוותיקים לבין שכבות רחבות של מהגרים מארצות המגרב ושינויי העומק שעוברת הרפובליקה החילונית לנוכח הדתיות הגוברת בקהילות שונות - הצרפתים מחפשים תשובות חדשות. הימין, היושב לבטח בארמון האליזה שבע-עשרה שנה, אינו מספק אותן. השמאל שהתרסק לא סיפק לו חלופה. עכשיו, לראשונה, התמונה מתחילה להשתנות.

קשה לומר, שהולנד הוא סוציאליסט מובהק. מצעו זהיר, מנומס, בתחומים מסוימים אפילו מטושטש, ועם זאת - עמוד השדרה של המצע מכיל כמה דגשים משמעותיים, שונים בתכלית מאלה של הימין: הגברת מעורבות הממשלה בשוק העבודה, הרחבת ההשקעה במגזר הציבורי, מיסוי ההון ועוד. לא ממש ברוח הסוציאליסטית המסורתית שהובילה לפניו מרטין אוברי, שלמעשה שיקמה את המפלגה, אבל שמאלה מסרקוזי.

התגובה ההיסטרית של הימין מהדהדת בדיוק כמו ההיסטריה הימנית במדינות אחרות, ובמיוחד כמו זו המוכרת במקומותינו. "הולנד יפיל את צרפת על הברכיים", "השמאל מוביל מדיניות מסוכנת". "שבע שנים", זעק השבוע סרקוזי, "שבע שנים השמאל שלט בספרד, וראו מה התוצאה!" כל קשר בין המציאות לבין התיאור הזה מקרי בלבד, אבל מי צריך עובדות כשאפשר להפחיד: "ב-1981 השמאל מוטט את הכלכלה בשנתיים! עכשיו הוא יחריב אותה ביומיים!" ולבסוף השאלה הכי מפחידה: "אתם רוצים להיות כמו יוון?"

אבל מה שמפחיד את הימין יותר זו ההפתעה שצצה שמאלה מהשמאל: ז'אן-לוק מלנשון, העומד בראש "חזית השמאל". לאחר יותר מעשור שבו רק "חזית הימין" בראשות לה-פן האב ובתו אחריו ייצגו חלופה אידיאולוגית לשיממון הפוליטי הצרפתי, קם לפתע מעפרו שמאל מחודד, לוחמני, המוציא לכיכרות מאות אלפי אוהדים.

מלנשון, משכיל וכריזמטי, שר לשעבר ונציג מפלגתו בפרלמנט האירופי, מפחיד גם את הולנד וסביבתו, ובצדק: הוא מציע להחליף את השנאה והבדלנות באחווה, את הצנע בחלוקה צודקת, את המונרכיה של הרפובליקה החמישית בדמוקרטיה שוויונית, ואת הפחד בתקווה. תחילה נסחפו אליו המוני פועלים שהתרגלו להצביע ללה-פן ומהגרים המאמינים שהוא, שנולד במרוקו להורים ספרדים, מבין למצוקתם. עכשיו תומכים בו גם אינטלקטואלים. הצילו! השמאל באמת חוזר, ומהדהד את מחאת ה"אינדיגנאדוס" באירופה כולה.

בלומברג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו