בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהודים, מה טוב להם?

17תגובות

"אז בעד מי אנחנו", נשמעת לאחרונה השאלה שוב ושוב. "מי מהם טוב ליהודים" - היא הגרסה האחרת של שאלה זו. ה"הם" הם נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, ויריבו מועמד הסוציאליסטים פרנסואה הולנד. מולם במשוואה נמצאים "אנחנו". "היהודים". מלים נרדפות. היינו הך. ויש כמובן את ה"טוב", היפוכו המוחלט של ה"רע" - שני מושגים סובייקטיביים לחלוטין - שהפכו כאן לטהורים, אבסולוטיים, כמעט מדעיים. ההנחה שעומדת מאחורי המשוואה היא של משחק סכום אפס: ככל שייטב לנו, יירע לאויבינו, לפלסטינים / למדינות ערב / לאיראנים וכיוצא באלה.

אפשר היה להתפלסף כאן על שאלת הזהות של ה"יהודים": יהודים באשר הם? ישראל/ים? ממשלת נתניהו? המחנה הציוני / הלאומי / השלום? ולגבי האויב, האם דין הרשות הפלסטינית כדין חמאס? האם מדינות ערב הן אלה המשתחררות, המערערות על יציבותנו, או הדיקטטורות הישנות שסיפקו לנו את מנעמי הבטן-גב בחופי סיני ואיפשרו לנו לגלוש במורדות החרמון? והאם האיראנים הם מחמוד אחמדינג'אד, עלי חמינאי, או אולי אלה שהתנשקו "אתנו" בפייסבוק?

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

אם להתעלם מכל אלה לטובת תרגיל בסטריאוטיפיזציה, אפשר לקבוע שסרקוזי הוא ה"טוב" בהתגלמותו: מעולם לא שכן באליזה נשיא כה חם ואוהד לישראל. נשיא ששם קץ ל-40 שנות דיפלומטיה פרו-ערבית ואנטי-אמריקאית; שרואה בהקמת מדינת היהודים את "האירוע החשוב במאה ה-20"; שמצהיר כי "לעולם לא יתפשר על ביטחון ישראל"; המנהיג הנחרץ בעולם המערבי במאבק נגד הגרעין האיראני; מנהיג שנלחם ללא לאות למען שחרור גלעד שליט; שהרחיב את היחסים הבילטרליים והדיאלוג המדיני עם ירושלים; ושהפך את רציחתם של רב ושלושה ילדים יהודים בטולוז לאירוע שייחרת בזיכרון הקולקטיבי הצרפתי.

מצד שני, משגיחי הכשרות ה"יהודים" אינם שוכחים לו גם את "קלקוליו" הרבים: את האוהל שנטע קדאפי בפאריס ב-2007, את הכבוד שהורעף על אסד במצעד ה-14 ביולי בשאנז אליזה (2008), את ביקורתו הקשה על מדיניות ההתנחלויות, את ההשוואה שעשה בין אביגדור ליברמן לז'אן-מרי לה פן, את "בגידתו החמורה", שהתבטאה בתמיכה בצירוף פלסטין לאונסק"ו, ובגילויים התכופים על סלידתו העמוקה מנתניהו - "השקרן".

והולנד? בסוף ינואר הוא אירח במטהו את מנהיגי הקהילה היהודית בצרפת. אלה דיווחו כי המועמד המוביל לנשיאות התייחס לישראל כאל "דמוקרטיה גדולה". הוא טען ש"הסוציאליסטים כוללים את המספר הרב ביותר של ידידי ישראל והעם היהודי", והתחייב "להיאבק בנחישות במעשים אנטישמיים ו'אנטי-ציוניים'".

כמו סרקוזי, גם הולנד ברר את המלים הנכונות והפגין אמפתיה עמוקה לנוכח הרצח בטולוז. הוא השעה את הקמפיין שלו, יצא לבית הכנסת בפאריס ואף התייצב בזירת הרצח.

ועם זאת, גם בציציותיו נמצא פגם: הוא רץ לבחירות על כרטיס "המאחד הגדול של השמאל". זה כולל את המחנה הרדיקלי, האנטי-ציוני בחלקו, ואת הירוקים שתומכים בהחרמת מוצרים ישראליים. הסוציאליסטים עצמם אימצו ביוני 2011 מסמך שלפיו "הקולוניזציה בשטחים צריכה להיפסק". ראש הממשלה לשעבר לורן פביוס - מועמד מוביל לתפקיד שר החוץ - ערך את המצע הבינלאומי של המפלגה, שבו קבע: "נשים קץ לוויתורים הקיצוניים של ממשלת צרפת ביחס לישראל ונאמר לשלטון שם שעליו לפנות את ההתנחלויות במהירות". בספטמבר תמכו 182 מ-195 צירי המפלגה בפרלמנט בהצהרה שקראה לצרפת להכיר במהלך החד-צדדי של הפלסטינים באו"ם.

ואולם, מדיניות החוץ של צרפת היא סמכות השמורה לנשיא (Domaine reserve). ובסופו של דבר, דומה שההבדלים בין סרקוזי להולנד ביחס לישראל ולמזרח התיכון מסתכמים בטונים ובאמוציות. האם זה "טוב"? תלוי ב"יהודים".

בלומברג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו