בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הייחודיות האמיתית של השואה

69תגובות

על פי השיח הישראלי המקובל על שואת יהודי אירופה, שבכל שנה בא לשיא ביטויו ביום השואה, אפשר לסכם את הייחודיות ההיסטורית של השואה בערך כך: "היהודים הושמדו בשואה באשר היו יהודים". דווקא תפישה מסוג זה, המאמינה שדי בהדגשת יהודיותם של קורבנות השואה כדי לעמוד על ייחודיותה, היא שמפקיעה את השואה מהקשרה ההיסטורי הייחודי. הפקעה זאת מביאה עד להשוואות הגוררות ערעור על היות השואה אירוע היסטורי חסר תקדים בתולדות האנושות.

היהדות, כתב לפני חודשים מספר בעמוד זה ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, ההיסטוריון דן מכמן, נתפשה בעיני הנאצים כרוע מוחלט בממדים קוסמיים, שיש להיפטר ממנו בכל מחיר - "בדומה לאופן שבו בימי הביניים שרפו את המכשפות-כביכול" ("לא 'רק' מסע רצח", "הארץ", 11.10.2011; גילוי נאות: באותו מאמר מכמן מתח ביקורת על עמדתו של הח"מ).

ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה משווה את רדיפות היהודים בידי הנאצים לציד מכשפות בימי הביניים. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מפליג, מצדו, בהשוואות בין השמדת היהודים בשואה לביטויי הדמוניזציה של יהודים לאורך אלפי שנות היסטוריה, ובכך הוא מציב את גרמניה הנאצית בשורה אחת עם שושן ונתאנז.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

נכון, האידיאולוגיה הגזענית הנאצית חוללה דמוניזציה קיצונית של היהודים באשר הם, מתוך חלוקה דיכוטומית של העולם לכוחות בונים ("הארים") ולכוחות "הרוע המוחלט" ("היהודים"). ואולם, מאחורי חלוקה זאת עמדה מציאות חברתית-תרבותית שהיתה רחוקה מלהיות דיכוטומית: יהודי גרמניה ערב עלייתו של היטלר לשלטון היו יהודים וגרמנים בעת ובעונה אחת. מעורים עמוקות בהוויה הכלכלית, התרבותית והרוחנית של גרמניה, על אפה וחמתה של האנטישמיות הגזענית, היהודים הגרמנים היו גם גרמנים יהודים. הם היו מרכיב מובחן ב"גרמניות" בת התקופה, שסימל את הגשמת חלום הבלהות של הלאומן הגזעני המודרני - פריצת גבולות ביולוגיים מדומיינים של האומה והאיום "לזהם" את גופה.

כך, המערכה נגד היהודים היתה באופן מהותי גם מערכה נגד הגרמנים - "גרמנים נגד גרמנים", ככותרת ספרו האחרון על שואת יהודי גרמניה של משה צימרמן, מגדולי ההיסטוריונים של האנטישמיות, גרמניה ויהודיה. ההתכוונות ל"טיהורו" של העולם מן "החיידק היהודי" נולדה אפוא מתוך ההתכוונות לטיהור עצמי של ה"גרמניות" מאותו "חיידק", אף שמסע הרצח עצמו התחיל במזרח אירופה.

השואה לא היתה, אם כן, עוד ציד מכשפות-כביכול או עוד גילוי של שנאת ישראל בבחינת "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". השואה היתה ביסודה תופעה חסרת תקדים של מוטציית הלאומיות - פעולה של טיהור עצמי, אתני-ביולוגי, של קיבוץ לאומי מדיני, המכוונת פנימה כלפי מרכיב אוכלוסייה מובחן בתוכו. אין תופעה רצחנית יותר מאשר הטיהור העצמי הפנימי של קיבוץ אנושי, המאמין שנתקף בחיידק קטלני.

בכך טמון הממד הייחודי האמיתי של השואה כאירוע היסטורי, אבל כאן אפשר למצוא גם את הממד האוניוורסלי שבה, משני טעמים. ראשית, מנגנון הטיהור העצמי הנאצי לא היה חדל לפעול עם רצח היהודי האחרון. מכיוון ש"היהודי" סימל בעיני הנאצים את ערכי העולם המודרני לגווניו, היתה מכונת ההשמדה הנאצית ממשיכה במסע לטיהור ה"גרמניות" והאנושות מגרמנים ומלא-גרמנים לא-יהודים המזוהים עם אותם ערכים "יהודיים". שנית, הלאומיות עצמה היא תופעה אוניוורסלית. משעברה מוטציית הטיהור העצמי בהקשר היסטורי מסוים אחד, אין זה מן הנמנע שתעבור מוטציה דומה בהקשר היסטורי מסוים אחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו