בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה לא למדנו?

6תגובות

זיכרון השואה נוכח באינטנ-סיביות בתודעה הישראלית, וטוב שכך. אולם, מהי המטרה בשימור זיכרון זה? רק קידוש זכר הנספים, או שיש בו הפקת לקחים? התשובה הרווחת היא שעלינו לזכור את השואה כדי שנדע להיות חזקים והדבר לא יישנה. זהו המסר המועבר לדורות שגדלו אחרי השואה בישראל.

אבל יש לקח נוסף, לא פחות חשוב ורלוונטי: שנלמד להתרחק מלעשות לאחרים - למיעוטים, לזרים ולפליטים - ולו מקצת הדברים שעוללו לנו. סוגיה זו מעוררת כמובן רתיעה; איך אפשר בכלל להשוות את המצב באירופה לזה השורר כיום במזרח התיכון? אנחנו הרי מוקפים אויבים ומצויים תחת איום קיומי מתמיד. ואף על פי כן, המוסר היהודי והיושר האינטלקטואלי אינם פוטרים אותנו מהתמודדות עם שאלה זאת.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

את הלקח שעלינו להיות חזקים ונחושים הפנמנו היטב ומנהיגינו דואגים לטפחו, לא פעם בשיטות מניפולטיביות המשרתות גם אינטרסים פוליטיים. ואכן, אנחנו איתנים ושולטים בגורלנו. דווקא בשל כך אנחנו חייבים בחשבון נפש - להבטיח שאין אנו מנצלים לרעה, במודע או שלא במודע, את מעמדנו כ"עם קורבן" כדי להצדיק התעמרות באחרים הנתונים תחת שליטתנו.

לא מדובר, כמובן, באנלוגיה אפילו רחוקה לתוכנית השטנית של השמדת עם, אולם יש קווי דמיון מצמררים בין המתרחש אצלנו כיום לבין התקופה שקדמה לאותה תוכנית. בריונים, לא פעם בקבוצות מאורגנות, מתעללים בערבים חסרי ישע; באיצטדיונים נשמעות צרחות של המון הקורא "מוות לערבים!"; רבנים יוצאים בפסקי דין שלפיהם אסור להשכיר בית לערבים, להעסיקם ולקנות מהם; איש המתקרא רב בישראל מפרסם ספר המתיר להרוג גוי. ניתן פה בסיס אידיאולוגי ותיאולוגי לתורה גזענית. הדברים תקפים גם ליחס המחפיר כלפי עובדים זרים ומבקשי מקלט. לא כל כך מזמן יהודים נרדפים התדפקו נואשות על דלתותיהן של ארצות מפלט, ונדחו מהן אל מחנות ההשמדה. גם בהקשר זה האנלוגיה היא חלקית בלבד, אולם כמה בולט בחסרונו מרכיב החמלה.

בהתנהלות של קבוצות לא מבוטלות בחברה הישראלית יש זילות של השואה. הביטוי המזוויע לכך החל בהצגת יצחק רבין לבוש במדי אס-אס. הוא נמשך בקריאות של חרדים קיצוניים ומתנחלים בהפגנות, המכנים חיילים ושוטרים "נאצים". הוא מצוי, גם אם בצורה פחות בוטה, בהשוואה שעושים מנהיגינו בין אחמדינג'אד להיטלר ובין האיום האיראני לאושוויץ.

הרפיון של ההנהגה מול תופעות הגזענות אינו מקרי. זהו ניצול ציני של יצרים אפלים בשכבות מסוימות באוכלוסייה, המכוון לגבש זהות לאומית ולחזק הזדהות פוליטית על ידי יצירת תחושת עליונות כלפי המיעוט.

מה לנו כי נלין על הגויים אשר התעמרו בנו במהלך הדורות, אם בהיותנו בעלי השררה והכוח אנו נוהגים במידה לא מעטה כמוהם.

לא לכך פיללו נביאינו הקדומים וחוזי המדינה. בל נחטא בהליכה ולו כהוא זה בדרכם של אלה אשר עוללו לנו את הרע מכל. נלמד מהשואה את הלקח שחובה עלינו לנהוג באחרים באנושיות, בחסד ובחמלה, ובכך באמת נכבד את זכרה.

פרופ' ולדן הוא רופא מנתח, חבר הנהלת העמותה "רופאים לזכויות אדם"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו