בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשק בפרצוף הסכנה הקיומית

111תגובות

ההתקפה המיומנת של סא"ל שלום אייזנר על הבלונדיני עטוי הכאפייה היתה מרהיבה. שתי זרועותיו המשורגות של הקצין הבכיר לפתו את הנשק כאילו היה חלק בלתי נפרד מגופו, ובתנועה אינסטינקטיבית, כצפוי ממי שחייו מאוימים, התביית על מי שהעז להסתכל לו בעיניים וכיוון לפרצופו. מזל שהוויקינג התוקפני נפל ואותת בכך על כניעתו. סימן מוסכם בג'ונגל. הסא"ל המפוחד הניח לו. חבל. אילו היה ממשיך לתקוף, זו היתה יכולה להיות סצינת KILL מצוינת לסדרה חדשה של הנשיונל ג'יאוגרפיק, אולי תחת הכותרת "הנכחדים".

לכאורה, מדובר בסיפור פוליטי שבו קבוצה של פעילי שלום פרו-פלסטינים מנסה לשכנע מדינה כובשת לנהוג בהגינות בנכבשיה. אבל שום דבר פוליטי אין כאן. כאשר מדינה מתנהגת כאילו היתה שמורת טבע שהזנים שמתגוררים בה חשים שהם מצויים בסכנת הכחדה, זהו סיפור אנתרופולוגי פשוט. מי שרוצה לבקר בשמורת הגורילות באוגנדה, למשל, יודע מה הן המגבלות. התייר הסקרן חייב להמציא אישור שאינו חולה, יכול לצאת לביקור רק בקבוצות קטנות ובתוך פחות מיממה עליו לעזוב את השמורה. תיירים שמגיעים לשמורות הטבע בטנזניה יודעים שאסור להם לרדת מכלי רכבם, להשליך אוכל לחיות או להתקרב אליהן. מי שהורג דוב לבן בשדות הקרח של הקוטב יעמוד לדין. יש כללים ברורים שמוכרים על ידי ארגון השימור העולמי, שמגדיר מה הם זנים מאוימים וכיצד לשמר אותם.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

ישראל היא שמורה מסוכנת ומדינות אחראיות היו צריכות כבר מזמן להוציא אזהרת מסע אליה או לפחות לפרסם מדריך מפורט מה מותר ומה אסור לעשות בה. אילו מלים או משפטים מפיקים ממנה נהמת אזהרה. מין מילון לתייר, שבו יסומנו בקו אדום בוהק מונחים כמו "מטס", "משט", "מדינה פלסטינית", "מאחזים בלתי חוקיים", "אפרטהייד", "גזענות" "בג"ץ" וכמובן "כיבוש". במדריך הזה יוסבר מה עלול לגרום לה לנשוך ומאילו אתרים כדאי לתייר להדיר את רגליו; היכן מותר לזכרים ולנקבות לשהות בה יחדיו והיכן עלולות קבוצות מעורבות לספוג אבנים; איזה גירוי גורמת כאפייה אדומה מסביב לצוואר; ואיזו סכנה נשקפת למי שעוטה בגד בצבעי אדום-שחור-ירוק. אין כאן שום המלצה חריגה. מי שמבקש לבקר בסומליה, באפגניסטאן, באלג'יריה, בצ'צ'ניה או בסודאן, או סתם לעשות ספארי, יודע מה עליו ללבוש ומה אסור לו לומר.

שמורה מאוימת כישראל אינה מיועדת לכל אדם בכל עת. כשהיתה עדיין מדינה קטנה, מסומנת בתוך קו ירוק, היא הזמינה את כל העולם לבוא לבקר אותה. דווקא משהשמינה והרחיבה את שטח המחיה שלה, הפכה ליותר מאוימת ויותר מפוחדת, והיא מסמנת ברשימות מוכנות מראש למי אסור להיכנס לשטחה. באלה כלולים לא רק מבוקשים שביצעו פיגועים, אלא גם פעילים בארגוני זכויות אדם, לפחות סופר גרמני אחד ופוליטיקאים שאינם מוכנים לשיר במקהלה. רשימות אלה כוללות גם המלצה למי לא כדאי לבזבז את כספו על כרטיס טיסה, למשל תיירים ששמם מזכיר מוצא ערבי או מוסלמי. ייתכן שבעוד זמן לא רב ייכנסו לתוקף רשימות חדשות, קצרות בהרבה, שבהן יצוין רק למי מותר לבקר בשמורה.

כך בונה ישראל את עצמה כמובלעת של פונדמנטליזם לאומי, שבה הברית בין אזרחיה (היהודים כמובן) אינה נשענת על שוויון, או על ערכים משותפים, אלא על סימון בלתי נלאה של גבולותיה עם העולם החיצון. זו מובלעת שאיננה ניזונה מתחושת הקורבנות - שהפכה בעצמה לערך פנימי - אלא מאיום שמלוא עוצמתו מובנת רק לחברים ששייכים למובלעת. לפיכך, לא המאיים עצמו, אלא מי שמערער על עצם קיומו של איום הוא הסכנה הממשית. לא הפלסטינים שמאיימים בהקמת מדינה, אלא מי שחושב שמדינה פלסטינית אינה איום מפר את גבולות המובלעת. הוא הסכנה הקיומית, ולכן יחטוף נשק בפרצופו, בין אם הוא אזרח דני או ישראלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו