בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כן, לסלוח - לעצמנו

33תגובות

אחרי שנים ארוכות שבהן התגובה הישראלית לשואה באה לביטוי בעיקר בנחישות לצבור עוצמה - צבאית, כלכלית ונפשית - כדי להבטיח ש"לעולם לא עוד", בעשורים האחרונים התפתחה ריאקציה בדמות גינוי עצמי על "תסביך השואה" שפקד אותנו. תסביך זה מקבל ביטוי, לפי הטענות, בחשדנות יתר כלפי "הגויים", בצדקנות ובאי נכונות לקבל ביקורת, המסתכמות בנכונות קלה מדי לפגוע קשות באחרים רק כדי להבטיח שלא ניפגע בעצמנו. מאות מאמרים פובליציסטיים, ספרים, מחזות וסרטים ביקשו לבטא את המסר הזה. גם הביקורת על קישור השואה לנחישות למנוע מאיראן נשק גרעיני התמקדה במידה רבה ב"תסביך השואה".

אין הרבה ביטויים מקוממים יותר מצירוף המלים "תסביך השואה", אף שיש ממש בתופעות שהוא מתאר. אכן, בעקבות השואה התפתחה בישראל חשדנות גבוהה כלפי הקהילה הבינלאומית וכלפי דיבורים על "ערבויות בינלאומיות לביטחון" (אין צורך בלקחי השואה לשם כך. די להתבונן בשקט שבו מקבל העולם את הטבח בסוריה). בישראל גם התפתחה נטייה לדחיית ביקורת, גם כשהיא מוצדקת, ולזיהוי חפוז מדי (אם כי לא תמיד שגוי) בין ביקורת לאנטישמיות. ובעיקר, יש סכנה ממשית שהרגישות הגבוהה לאיומים המושמעים נגד ישראל תגרום לתגובת יתר, כמו תקיפה באיראן, גם אם זאת אינה הכרחית ואם היא עצמה עלולה להביא אסון גדול יותר מזה שהיא מבקשת למנוע.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

אבל בכל אלה אין כדי להצדיק את הביטוי "תסביך השואה". כי למושג תסביך יש קונוטציה של בעיה נפשית. השימוש בו רומז לאדם, או לעם, שהסתובב לו הבורג ושחש כל הזמן חרדה מטופשת מהשמדה. הביטוי משדר בעיקר התנשאות וחוסר הבנה, ולכן הוא מרתיח עוד יותר כשהוא נשמע מפי יהודים וישראלים.

לו היה אדם פרטי מאבד בטבח נורא שליש מבני משפחתו, ולו היה מפתח בעקבות זאת חשדנות גבוהה כלפי זרים וכוונותיהם, או תגובה אלימה כלפי כל מי שרק רומז על ניסיון לפגוע בו, איש לא היה מטיף לו בהתנשאות על "תסביך הטבח", בוודאי שלא בני משפחתו הניצולים. אילו מישהו מהם היה עושה זאת, חזקה על כל אדם הניחן ולו ברגישות מזערית שהיה מוקיע את חוסר הרגישות, אולי אף את העיוות הנפשי, שבדיבור מעין זה. לא תסביך, היינו אומרים, אלא טראומה מוצדקת, שמביאה בהכרח למצבים פוסט-טראומטיים. מי שמבקש להתמודד עם מצבים אלה צריך לעשות זאת במרב הרגישות.

אין מדובר באמפתיה, כי גם מלה זו נגועה בהתנשאות של בעל דימוי עצמי מושלם, שממרום מעמדו "חש אמפתיה" כלפי הפגום ממנו, אלא רגישות וסלחנות; רגישות עלינו לתבוע מזרים, סלחנות עלינו לחוש כלפי עצמנו. אין הכוונה לסלחנות הפוטרת מהתמודדות עצמית, אלא לכזאת שנותנת להתמודדות אופי סבלני וקשוב.

סלחנות כזאת מתבקשת, כנראה, גם כלפי ניסיונות יהודיים וישראליים לקרוא להחרמת ישראל או חלק ממוסדותיה. בסופו של דבר, גם המאמצים הפתטיים הללו, שאין כדוגמתם בשום אומה אחרת, הם כנראה סוג אחר של תגובה לטראומת השואה ולאנטישמיות ההיסטורית שקדמה לה. זוהי תגובה שמבקשת לרצות את העולם במקום שבו התגובה הנצית מבקשת לתקוף אותו. לא רק המחנה הנצי בישראל סובל מטראומות שואה ומתגובה חרדתית למציאות. גם למחנה היוני יש תגובות בעייתיות משלו לאותה טראומה עצמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו