בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רעבים לצדק

14תגובות

בחודשים האחרונים שוטף את בתי הכלא הישראליים גל שביתות רעב המובל בידי שבויים פלסטינים, שאותם מכנה ישראל “עצירים מינהליים”. את תחילת גל השביתות סימל הסירוב של חאדר עדנאן לאכול במשך 66 ימים. בעקבותיו גם הנאא שלבי דחתה במשך 44 יום כל פיסת אוכל שהציעו לה שוביה. בלי לדעת כמה זמן יוחזקו בכלא ובאיזו עילה, נהפך הרעב
לכוחם היחיד.

בשעת כתיבת שורות אלו בכלא עופר, אחד עשר אסירים לפחות רועבים למוות במחאה על החזקתם במעצר מינהלי. השביתות הנוכחיות, כמו המאבקים ההרואיים של עדנאן ושלבי לפניהם, מטילות אור בוהק על אחת הפינות האפלות ביותר של המשטר הצבאי הישראלי וחושפות את ערוותו. מאז שנות ה-80 נכלאו עשרות אלפי גברים, נשים וילדים בידי הצבא הישראלי לתקופה בלתי מוגבלת ובלתי ידועה, בלא אישום ובלא משפט, ובהתבסס על חשדות וראיות שנותרו חסויים.

מניסיוני האישי, הכולל כמה מעצרים מינהליים, אני יכול לומר, כי מבחינה נפשית, מאסר בלא משפט הוא אחת החוויות הקשות ביותר שיכול אדם לעבור בעימות עם מערכת משפט, וכי תשומת הלב לנושא העצירים המינהליים היא ללא ספק ראויה וחשובה. שביתות אלו, במיוחד זאת של עדנאן, גם הצליחו לעורר את הרחוב הפלסטיני לראשונה זה זמן ולהחזיר לכלל האסירים את התחושה כי אינם חסרי כוח לחלוטין אל מול שלטונות הכלא. פרט לעניין ירושלים, עניין האסירים הוא מהסוגיות הרגישות ביותר לציבור הפלסטיני, ואף על פי שלא ניתן לחזות את העתיד, אולי דווקא כאן ייזרעו זרעי ההתקוממות השלישית, בעלת האופי העממי, נגד הכיבוש הישראלי, שאנו מייחלים לה.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

עם זאת, קיימת הסכנה שהמעצרים המינהליים ישמשו כשעיר לעזאזל נוח בדיון הרחב על כלל האסירים הפלסטינים ומערכת המשפט הישראלית וכי הביקורת בעניינם תסיט את תשומת הלב מהבעיה האמיתית שניצבת להפלסטינים - משטר הכיבוש הצבאי. אף על פי שלמראית עין רוב הפלסטינים המואשמים בעבירות “ביטחוניות” זוכים להליך משפטי פלילי
ליברלי כביכול, המציאות שונה לחלוטין. במציאות, הסיכויים של פלסטיני לזכות למשפט הוגן במערכת המשפט הצבאי של ישראל שואפים לאפס. סטטיסטית, הסיכוי הוא 0.24% , לפי דו”ח שהוכן על ידי בתי המשפט הצבאיים עצמם - כלומר, 99.76% מהתיקים הנידונים בבתי משפט אלה מסתיימים בהרשעה. המשפט שלי, המתנהל זה יותר משנה, שבמהלכו אני כלוא מאחורי סורג ובריח, הוא דוגמה מובהקת לנפסדות של מערכת המשפט הצבאי.

כתב האישום נגדי מבוסס כולו על עדויות של שני קטינים, שנגבו תוך כדי הפרה חמורה של זכויותיהם. שניהם, כך הוכח מעל לכל ספק במשפט, נעצרו באשון לילה באיומי רובה ונחקרו לאחר שנמנעה מהם שינה, ובלא שהוסברה להם זכומ תם לשמור על שתיקה, בלא שהותרה נוכחות הוריהם, ולאחר שנמנעה מהם פגישה עם עורך דין. אף על פי שטרם התקבלה הכרעת דין רשמית, אין כל ספק בלבי כי החלטת השופטת במשפטי - קצינה בדרגת רב סרן- תסתכם בסופו של דבר בהרשעה, וזאת בהסתמך על “ראיות” אלו.

עם זאת, הפגם האמיתי והבסיסי במערכת אינו בהחלטות שערורייתיות או בהליכים פגומים נקודתיים. החולי האמיתי של המשפט הצבאי אינו יכול להיות מודגם באמצעות סטטיסטיקה או בפרטים של מקרה כזה או אחר. בשטחים, החוק הישראלי חל על אזרחים ישראלים, בעוד פלסטינים כפופים לחוק הצבאי. בזמן שישראלים בעודם בגדה נשפטים על פי חוקים שנחקקים על ידי מחוקקים שנבחרים בבחירות, הפלסטינים נשלטים על ידי מערכת צווים צבאיים, שאינה כפופה לביקורת אזרחית כלשהי - של ישראלים או פלסטינים- ואין הם מכירים בלגיטימיות שלה.

ארגוני זכויות אדם רבים, בבואם להתמודד עם סוגיית המעצרים המינהליים, קוראים לישראל “להעמיד לדין או לשחרר” את העצירים המינהליים. במציאות הנוכחית דרישה מסוג זה לוקה בחוסר הבנה יסודי, שכן המצב של פלסטיני הנשפט במשפט צבאי “רגיל” אינו עדיף על מצב של שבוי מינהלי. מקור הבעיה של הדין הצבאי, שאותה אי אפשר לשרש בלא סיום הכיבוש, הוא, שאנו, הפלסטינים, נשפטים על ידי מערכת שאינה מתיימרת אפילו לייצג את האינטרסים והמאוויים של הציבור שאותו היא שופטת, ומותירה אותנו תחת המגף הדורסני של חוק צבאי, צדק צבאי ושלטון צבאי.

תמימי מואשם בארגון הפגנות בנבי צאלח ובהסתת צעירי הכפר. הוא הוכר כמגן זכויות אדם על ידי האיחוד האירופי וכאסיר מצפון על ידי אמנסטי אינטרנשיונל. שני הגופים קראו לשחרורו המיידי בלא תנאי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו