בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש מן הבקעה


134תגובות

למרבה המזל, הכיבוש הישראלי מספק, מדי פעם, גם כמה אתנחתאות קומיות, ששוברות את שגרתו המייאשת. מצחיקה עד דמעות היא דמותו העגלגלה והמרושלת של סא"ל שלום אייזנר, פוסע בדרכו ל"טיפול רפואי", מתלונן על כאביו, חושף לעיני המצלמות את זרתו החבושה ואת ידו המשתלשלת על מתלה, כאילו מדובר בפציעה אורתופדית קשה; מצחיקה לא פחות היא הטענה שהמפגינים הם ששברו את זרת הסמח"ט; משעשע לשמוע את אחד מראשי המתנחלים אומר שהמפגינים עצרו את התנועה ב"כביש דן־אילת"; מגוחך לשמוע את אייזנר אומר, ש"יכול להיות שזאת היתה שגיאה מקצועית להשתמש בנשק מול המצלמות", וכי עשה מה שעשה "כדי לעמוד במשימה וכדי להגן על החיילים שלי"; מצחיק לשמוע את מנהל מערך יחסי הציבור של צה"ל, רוני דניאל, מאיים שבעקבות הפרשה "אנשים לא ירצו להיות קצינים בצה"ל" ‏(כאילו לא מוטב שאנשים כאייזנר לא יהיו קצינים בצה"ל‏), ולא פחות מגוחך לשמוע את הרמטכ"ל, בני גנץ, אומר שמעשהו של אייזנר "מנוגד לערכים של צה"ל" ‏(כאילו קציני צה"ל וחייליו לא נוהגים כך מדי יום בשטחים, רק הרחק מעיני המצלמות‏). כן, מצחיקה היא אפילו סערת הרוחות המופרזת שקמה בעקבות מכת הקת. למה, מה קרה? או, כן, היו מצלמות.


מכת הקת? בסוף השבוע פירסם ארגון "בצלם" עוד סרטון שצולם בידי הטלוויזיה הפלסטינית בזירת האופניים: אייזנר נראה בו הולך ומכה ברובהו כמעט כל מה שזז, כמו היה שומר סף גברתן במועדון לילה. חמישה מפגינים טעמו את נחת הקת שלו, מקדימה וגם מאחור. הסרטון גם חושף את "אלימות" המפגינים ואת "סכנתם" לשלום החיילים: אחד מהם החל לדווש באופניו.


עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

קטע הווידיאו הזה שודר בליל שבת בטלוויזיה בסמיכות סמלית לדיווח על עוד התפרעות אלימה במגרשי הכדורגל. החוליגנים במגרש לא היו שונים בהרבה בהתנהגותם מאייזנר. מדי צה"ל כאן ומדי בני לוד והפועל רמת גן שם, לך ותמצא את ההבדלים. בעקבות ההתפרעות במגרש נעצרה הליגה; ההתפרעות של אייזנר לא תעצור דבר, זולת ההאטה המסוימת בקריירה שלו.


אבל אחרי שגמרנו להתענג על האתנחתא הקומית, חוזרת המציאות המדכאת ומוטחת בפרצוף. המחשבה שקצין כאייזנר, שעכשיו כבר ברור שלא פעל מתוך איזו התפרצות רגעית סוערת, היה אמור לכהן, אלמלא התקלה המצערת של המצלמות, כסגן מפקד בית הספר לקצינים, צריכה להדאיג בראש ובראשונה את צה"ל עצמו. אבל מעל לכל, פרשת אייזנר מלמדת פרק מאלף על דיוקנה של החברה בישראל. מיד אחרי פרסום הקלטת, זו התיישרה על פי קווי המתאר הקבועים שלה: הימין הכתיר מיד את אייזנר כגיבור לאומי, שיירי השמאל הביעו זעזוע ורוב הציבור, מותר להעריך, חשב שלאייזנר נגרם עוול. הדעת לא תופשת למה.


האינסטינקט האנושי הבסיסי של כל אדם, ימין או שמאל, לנוכח תמונות של קצין המכה בברוטליות מפגין חמוש באופניו היה צריך לגרום לו להגיב בזעזוע. גם האינסטינקט הבסיסי של כל דמוקרט היה צריך להיות דומה. מה כאן לימין ולשמאל? למה, לכל הרוחות, הימין לא מזדעזע מבריונות? למה הפך אייזנר לגיבורו? מילא, מכות לערבים - הם לא־אדם, אבל אם גם הטחת קת בפרצופו של צעיר דני צהוב שיער וענוג מבט לא מצליחה לעורר כאן את התגובה האנושית המתחייבת, כי אז משהו חולה מאוד. נכון שמערכת שטיפת המוח הפוליטית הנחילה לנו בשנים האחרונות, גם באמצעות התקשורת, את ההנחה שכל פעיל שלום הוא טרוריסט, כל מתנדב בשטחים הוא אנרכיסט, וכל מותח ביקורת הוא אנטישמי. ובכל זאת, החשד הוא שהעם רוצה אלימות - כמה שיותר, כלפי כל מי שלא מתיישר.


סופה של הפרשה ברור ומדכדך: סא"ל אייזנר עוד יפוצה על ה"עוול" שנגרם לו, בצה"ל או במקום אחר; עוינותם ‏(ואלימותם‏) של קציני צה"ל וחייליו כלפי מפגינים ובעיקר כלפי מצלמים, תגבר עוד יותר; והציבור ידבק באמונתו: צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם.

Read this article in English: Crying with laughter



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו