בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהי דבקות במשימה

פרשת סא"ל אייזנר ממחישה, בדיוק כמו פרשת המשט הטורקי, עד כמה שיקול צבאי צר המתעלם משיקולים אחרים, כמו פגיעה בתדמית ישראל, מזיק לביטחון הלאומי

20תגובות

בעיות הביטחון הלאומי של ישראל מחייבות הבחנה בין שתי גישות יסוד: האחת רואה את המשימות כממוקדות ביעדים ביטחוניים-צבאיים קלאסיים, והשנייה דוגלת בתפישה רחבה יותר, הכוללת במשימות הביטחוניות גם קידום יחסים מדיניים, שיפור הדימוי של ישראל ויצירת הזדמנויות לשלום. לכך יש להוסיף שיקולים ערכיים ומשפטיים, אולם יש להבחין בין ראיית השיקולים הערכיים והמשפטיים כמחייבים כשלעצמם, לבין התנהגות לפיהם מתוך שיקול תועלתני גרידא.

ההתלבטות בין שתי גישות אלה היא נחלתן של מדינות רבות, בין היתר בהקשר של התמודדות עם טרור. יש הטוענים, שקיימת חובה מוחלטת להקפיד על ערכי יסוד וכללי משפט בסיסיים בכל מחיר. לעומתם, יש הדוגלים בעקרון "ההכרח", לפיו נכון ערכית לתת עדיפות לצורכי ביטחון חשובים, גם אם הדבר כרוך בפגיעה בערכים אחרים ואף בכללי משפט. דוגמה קיצונית ושנויה במחלוקת לכך היא עקרון "הפצצה המתקתקת", המתיר שימוש בעינויים כדי לחשוף מידע הדרוש למניעת הרג המוני.

להערכתי, מצבה של ישראל מחייב את קבלת עקרון ה"הכרח", תוך מתן עדיפות, בהעדר ברירה אחרת, לצורכי ביטחון לאומי, גם אם הדבר מחייב דרכי פעולה המנוגדות לכללי מוסר ומשפט. זאת מתוך מאמץ לצמצם את אלה למינימום הכרחי. למשל, "הרתעה אולטימטיבית" היא לא-מידתית, שכן היא מחייבת איום בהשמדה של כל מי שיפעיל נגדה נשק קוטל המונים, יהיה מספר האזרחים הנפגעים מהמכה אשר יהיה. זה הדין במידת ההכרח, תוך התאמה זהירה, בכל פעולה ביטחונית.

יוטיוב

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הפרשנויות והמאמרים ישירות אליכם

לכן, אף שמפקדי צה"ל צריכים להיות חדורים בערכי טוהר הנשק ולהכיר את דיני המלחמה, אין להצמיד עורכי דין לכוחות הפועלים. יש להשאיר לדרגי הפיקוד את שיקול הדעת מתי הכרחי בבירור לתת עדיפות להשגת יעדים ביטחוניים, גם תוך חריגה מכללי מוסר ומשפט, בכפוף לבירור לאחר מעשה האם שיקול הדעת הופעל בצורה מקצועית אחראית ותוך מודעות.

סוגיה קלה יותר להלכה אך קשה מאוד במציאות הישראלית היא איך להגדיר משימה ביטחונית: האם במובנה הקלאסי הצר, או האם גם יעדים מדיניים ותקשורתיים הם חלק מהליבה של משימות ביטחוניות ולעתים גם חשובים יותר מיעד צבאי.

לכאורה, אין ספק שביטחונה הלאומי של ישראל הוא רב-ממדי וכולל רכיבים שאינם צבאיים, כגון יחסים עם מדינות החשובות לה. אך התרבות הביטחונית לא נותנת משקל נאות לשיקולים "אזרחיים". אמנם חלו שיפורים בעניין זה, אך חלקם יותר ברמת ההצהרות מאשר ברמה המעשית, ואף אלה רחוקים מלענות על הדרוש.

דוגמה טובה היא ההתמודדות עם הספינה הטורקית מאווי מרמרה במשט לעזה. לא ברור מהחומר שפורסם, אם יעדי המשימה לעצור את האונייה כללו במפורש אזהרה מפני פגיעה ביחסים עם טורקיה. להערכתי, כלל לא חשבו על יעד כזה. הנחתי היא שגם לא נתנו למטה לביטחון לאומי הזדמנות למלא את תפקידו ולשקול את דרכי הפעולה מתוך ראייה רחבה של יעדי המשימה.

דוגמה אחרת היא ההתנהלות בפרשת סא"ל שלום אייזנר: מה עושים במקרה של פעולה אזרחית לא אלימה - גם אם כוונתה עוינת לישראל - הכרוכה בחסימת כביש. האם המשימה העיקרית של כוחות הביטחון היתה לפתוח את הכביש? ודאי שלא בעדיפות עליונה, שכן פתיחה כביש יכולה להיעשות בהדרגה. המשימה הביטחונית המיידית היתה מניעת תקריות אלימות הנראות כאילו נולדו עקב פעולה ישראלית, מפני שתקריות כאלה עשויות לפגוע בישראל ולשרת את מטרות הצד שכנגד.

חיזוק ביטחונה הלאומי של ישראל מחייב הבנה של המונח "דבקות במשימה", במובנו המקיף. יש לכך השלכות רבות, החל בהכשרת קצינים בבה"ד 1 וגמור בחיזוק של המטה לביטחון לאומי. חבל שרוב הדיון בפרשת אייזנר מחמיץ את מה שחשוב באמת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו