בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שחקי שחקי" כהמנון

312תגובות

חברה בת 23 היתה באחרונה בבודפשט, "וראיתי שהם בנו על הגטו היהודי שכונת פאר וזה היה נורא, הרגשתי שמחקו לי את הזיכרון". שאלתי אותה אם היא יודעת על מה בנויה רמת אביב. היא לא ידעה, כמובן; לא היה לה מושג על הכפר שייח מוניס, ששרידים ממנו עוד מבצבצים, והיא גם לא הבינה מיד את הקשר. השנה היא שנת המבחן הראשונה ליישומו של החוק שהכניס את הנכבה לספר החוקים של מדינת ישראל. בשנה שעברה בזמן הזה חוק הנכבה היה חדש ועדיין לא היה ברור אם לא ייאלץ להתבטל; השנה הוא כאן אחרי שכבר ניצח בעתירה נגדו לבג"ץ, שהחליט לחכות ולראות באיזה אופן הוא מיושם.

השנה גם התברר, ששירת ההימנון הלאומי עלולה להפוך לחובה בחוק. אחרי שהשופט העליון הערבי (היחיד) סלים ג'ובראן לא שר את ההימנון בטקס מינוי נשיא בית המשפט העליון קראו ח"כים מהימין להדיחו והגישו הצעת חוק שלפיה מי שלא שירתו בצה"ל או בשירות לאומי - לא יוכלו לכהן בבית המשפט העליון. למרבה המזל, פורסם שראש הממשלה מבין ללבו של ג'ובראן ומעריך את העובדה שכיבד את ההימנון בעמידה; אבל נתניהו בחר שלא לומר את הדברים באופן פומבי ולהעניק לאזרחים הערבים את ההבנה וההערכה באופן רשמי, אלא שלח את יועצו המדיני לומר את הדברים לשופט; כמו בכל מו"מ עם האויב הערבי.

לנוכח ההיסטריה לגבי ההימנון הלאומי הזה, מדהים לחשוב שהוא עוגן בישראל בחוק רק ב-2004. למעשה, כפי שמצאה המוסיקולוגית אסתרית בלצן במחקר ההיסטורי שהיא גם מעלה כמופע - "התקוה" מעולם לא נבחרה להיות ההימנון, לא של מדינת ישראל ולא של עם ישראל.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

נפתלי הרץ אימבר כתב את "תקוותנו" כבר בשנת 1878, והיה "מופיע" אתו ביישובי הארץ השונים והוא תפס חזק. ב-1900, בקונגרס הציוני הרביעי פרצה שירת "התקוה" באופן ספונטני אחרי ההימנון האנגלי. בקונגרס הבא שרו את התקוה בהפגנתיות כתגובה להצעתו של הרצל לוותר על ארץ ישראל ולעבור לאוגנדה, וב-1933 היא הוכרה כהימנון ההסתדרות הציונית. בטקס הכרזת המדינה הושרה התקוה, בלי שהיתה מעולם החלטה רשמית לגביה.

ברוב המדינות ההימנון מעוגן בחוקה, אבל מתברר שבהרבה מהן הוא עבר שינויים רבים, כדי להשכיח עבר גרוע ולהתאים לתנאים ולערכים חדשים: ההימנון הגרמני שונה פעמים אחדות אחרי המלחמה, ההימנון הרוסי אחרי סטלין וב-2001, ההימנון הדרום אפריקאי הוא היום חצי לבן-חצי שחור ומושר בארבע שפות, ומלותיו של ההימנון האוסטרלי שונו כדי לא לפגוע בשוויון המגדרי! זאת ועוד: ברוסיה המתנגדים להימנון בדומה אינם עומדים לכבודו, מתוך מחאה, וביפאן יש תנועות הנאבקות על זכותן להתנגד להימנון האימפריאליסטי; הימנון, מתברר, אינו קדוש.

זהו, שבישראל דווקא כן. ביום הולדתה ה-64 הוא עדיין לא שונה ולא הותאם. עדיין רק נפש יהודי, ועדיין עוד לא אבדה תקוותנו. חברתי בת ה-23 מזדהה בעיקר עם השורה הזאת, כי היא עדיין מקווה לחיות בשקט "מהכל ובעיקר מהמצב הביטחוני", אבל סביר שכמו שלא ידעה על שייח מוניס, היא לא תעלה בדעתה להתפשר על הנפש היהודית ההומייה.

"התקוה" עוגן בחוק ב-2004, באדיבותו של ח"כ איוב קרא, שביקש רק שיירשם בפרוטוקול כי הרץ אימבר קיבל קרקעות באזור דלית אל כרמל מסבו, סלמאן קרא, ועליהן חיבר את "התקוה". באותה שנה הציע ח"כ מוחמד ברכה את "שחקי שחקי" של טשרניחובסקי כהימנון. איזה חזון: היינו עומדות/ים ביום העצמאות ושרות/ים ביחד דברים כמו: "כי עוד נפשי דרור שואפת, לא מכרתיה לעגל פז. ובארץ יקום דור, ברזל-כבליו יוסר מנו, עין בעין יראה אור. ישאו שלום אז וברכה לאום מלאום. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו