בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המבחן של אלדד יניב

106תגובות

אלדד יניב מכה על חטא. הוא מתחרט ומתנצל על השנים שבהן שירת את הקשר ההרסני הון-שלטון, על ששיקר וסיכסך והשמיץ ורמס. כך אמר לגידי וייץ בכתבה במוסף "הארץ" ‏("בעתיד המאוד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי", "הארץ" 20.4‏).

יש שתי אפשרויות. האחת: יניב הוא חוזר בתשובה בר-לבב. עיניו נפקחו, הוא מכיר ברעה אשר עולל, רואה את האור ורוצה לפנות לדרך חדשה. האפשרות השנייה: כמו שיניב מכר, בכישרון רב, את הסחורה כשעבד בשירות בעלי הון מזה ופוליטיקאים מזה - כך עכשיו הוא מוכר, בכישרון לא פחות, סחורה אחרת: סחורת טוהר המידות, הפוליטיקה הנקייה, הכוונות הטהורות, האידיאולוגיה הצרופה (כל זאת אחרי שהבוס שלו, אהוד ברק, פיטר אותו בבושת פנים קבל עם ועדה ואשתו איימה לעזוב אותו אם לא ישנה את דרכיו הנלוזות, כל זאת על פי עדותו שלו).

מי חכמה ותדע, איזו משתי האפשרויות, או אולי איזו דרך אמצע חמקמקה, היא הנכונה?

ובכן, ייתכן שאפשר למצוא פתרון לבעיה סבוכה זו.

יניב הקים תנועה פוליטית, "השמאל הלאומי" שמה. מדבריו ופעולותיו אפשר להבין בלי קושי רב, שבכוונתו לצבור כוח פוליטי, אולי להתמודד בבחירות וכדומה. אם אמנם יניב מתחרט באמת ובתמים על מעשיו ודרכו בעבר, ומטרתו כעת היא אכן להיטיב עם החברה הישראלית ולקחת חלק בתיקון קלקוליה; מהם אלה שהוא עצמו אחראי להם - הוא אינו יכול לעשות זאת באמצעות הצבת עצמו בראש תנועה פוליטית, על כל הפריווילגיות הכרוכות בכך. יתכבד נא ויעמיד את כישוריו המצוינים לרשות אנשים אחרים, בעלי מטרות פוליטיות דומות לאלה שלו, ויסייע להם לצבור כוח פוליטי, להיבחר, להשפיע. אם ינהג כך, זו תהיה עדות לעובדה, שלא טובות אישיות הוא מבקש לו, שוב, ושאין הוא אופורטוניסט, אלא אכן שינה את דרכיו והפעם כוונותיו טהורות.

בהזדמנות זו אפשר גם להמליץ, שאותם אנשים אחרים שיניב ירתום את כישוריו למענם לא יהיו בהכרח, לפחות לא כולם, חברי ההגמוניה החברתית המוכרת כל כך, אלה שאנו רגילים לראות בדרך כלל במוקדי קבלת ההחלטות. במלים פשוטות: שלא יהיו ברובם גברים אשכנזים.

אלדד יניב הגיע לשיחה עם גולשי הארץ, שלא התרשמו

בכלל, הגיע הזמן שבמקום הפנים המוכרות לעייפה, של בעלי כוח שרק צוברים עוד כוח, נזכה לראות סוף סוף על המפה הפוליטית אנשים כמו, למשל, ויקי וענונו, ממנהיגי המאבק לדיור ציבורי בירושלים; או הפעילה הפמיניסטית מאשדוד שירה אוחיון; או הפנתר הוותיק ראובן אברג'ל; או מולט אררו, הפעיל נגד גזענות מקרית מלאכי. מין משאלה שכזאת.

אפשר כמובן לשאול, לשם מה בעצם הקים יניב תנועה פוליטית? מדוע לא יצטרף לאחד מגופי השמאל המתון הקיימים כבר? האומנם התנועה שהקים דרושה בכלל בזירה שפועלות בה כבר מפלגת העבודה ומרצ (בעוד קהל היעד, כך נדמה, לא בדיוק מתרחב)?

אבל מכיוון שהדבר כבר נעשה, הוא יכול לשמש כמבחן לכוונות של היועץ-ראש-מטה-מוציא-ומביא לשעבר. וכך אולי נזכה סוף סוף לתשובה לשאלה הגורלית ששאל הנביא ירמיהו: היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו.

עד כה לפחות, גרם יניב לא מעט נזקים לחברה הישראלית ולמדינת ישראל. שוב, על פי עדותו שלו. אבל בעניין אחד הוא מביא תועלת באחרונה: בווידוייו על הדרכים המושחתות שבהן מתנהלים מקבלי ההחלטות כאן והמניעים האנוכיים והשערורייתיים שלהם. לא שזה מפתיע, אבל זה בכל זאת מפי הסוס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו